ב. נָצוּר

ש"ז, מ"ר סמי' נְצוּרֵי, — שריד ופליט שנשתמר מכליה: נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב וּנְצוּרֵי1 ישראל להשיב (שם מט ו). והנשאר והַנָּצוּר ברעב ימות (יחזק' ו יב).



1 [כך הקרי והכתיב נְצִירֵי. ובקצת ספרים גם הכתיב נְצוּרֵי. ויש מפרש כמו נִצְרֵי, ריבוי מן נֵצֶר, ענף, ומקביל ל"שִבְטֵי". עי' למברט 289, 45 REDJ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים