נְצוּלָה
* , ש"נ, — אוצר של תבואה שֶנִצְּלוּהוּ ונשאר רֵק: עשאוה (את מצרים) כנצולה1 שאין בה דגן (ברכ' ט: פסח' קיט.).
1 [כך גרסת רסע"ג בגוף פרושו הערבי למס' (ברכ' כ"י גני' הוצ' רש"א ורטהימר), וכך גרסת רה"ג ב(תשו' הגאו' הוצ' הרכבי, סי' שצח), וכך גם בתשו' הגאו' כ"י גני' הוצ' גינזב' דף 323, וכך גם בערוך. ובנוסח' הש"ס כמצולה, ובקצת כ"י כמצודה שאין בה דגים, עי' ד"ס. ופרש רסע"ג מנספ אלבר, ר"ל מקום מזרה התבואה וכעין זה רה"ג חצר של גרן שניטל כל מה שיש בה נקראת בלשונם נצולה.]