1, ש"ז, נִצְחִי, — תקוה, תוחלת, Hoffnung; espoir;hope: וגם נֵצַח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם (ש"א יה כט). ואמר אבד נצְחִי ותוחלתי מיי' (איכ' ג יח).— ואמר המשורר: כל איש אשר יפול במכמרתו שברו יהיה אובד וגם נצחו (רמב"ע, תרשיש ד נו). התקשי עוד רוחך עדי אבד נצחך ותם לריק כחך (ר"י הלוי, יונה פותה). אם מנכחי רגע סר הודך אבד נצחי (ראב"ע, אתה גוחי). בצל אל חסה וחוקיו עשה כי הוא יישר ארחך הוא נצחך הוא נכחך הוא בקרבך הוא סביבך (ראב"ע, אסיר תאוה).