ב. נֵצַח

1, ש"ז, נִצְחִי, — תקוה, תוחלת, Hoffnung; espoir;hope: וגם נֵצַח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם (ש"א יה כט). ואמר אבד נצְחִי ותוחלתי מיי' (איכ' ג יח).— ואמר המשורר: כל איש אשר יפול במכמרתו שברו יהיה אובד וגם נצחו (רמב"ע, תרשיש ד נו). התקשי עוד רוחך עדי אבד נצחך ותם לריק כחך (ר"י הלוי, יונה פותה). אם מנכחי רגע סר הודך אבד נצחי (ראב"ע, אתה גוחי). בצל אל חסה וחוקיו עשה כי הוא יישר ארחך הוא נצחך הוא נכחך הוא בקרבך הוא סביבך (ראב"ע, אסיר תאוה).  



1 [כך ריב"ג בשרשיו: וליש ימתנע אן תפסר פי אבד נצחי רג'אי מת'ל ותוחלתי מיי' ולא פי וגם נצח ישראל מת'ל ד'לכ איצ'א עלי מעני מקוה ישראל. ובעבר' ואינו נמנע לפרש באבד נצחי תקותי כמו ותוחלתי מיי'. ולא גם בנצח ישראל על ענין מקוה ישראל, ע"כ. וי"ת אבד נצחי, הוכד תוקפי, וכעין זה ראב"ע. ורש"י: אבד עולמי, מלשון ג. נצח. ונצח ישראל ת"י מרי נצחני דישראל. וכן רש"י ועי' סגל, בפירושו לשמואל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים