נֵצֶל
* 1, נָצָל, ש"ז, — שנרקב ונמק ונתהפך לנוזל: על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ועל כזית נצל2 ועל מלא תרווד רקב (נזיר ז ב). אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת וכזית נצל וכו' (אהל' ב א). כחצי זית בשר וחצי זית נצל מצטרפין זה עם זה (תוספת' שם ג ו). יש נצל לבהמה או אין נצל לבהמה (אביי, נזיר נ.). — ובסהמ"א: מלא חפנים ועוד מעפר הנמצא תחת המת או מעפר הנמצא בקבר ואין ידוע מה טיבו אם הוא רקב שמטמא באהל או אינו אלא עפר שנתלכלך בנצל המת ודמו (רמב"ם, טומא' מת ג ח).
1 כמו נֵזֶל, בחלוף ז-צ. בסור' נצָלָא.
2 ואמרו בגמ' ירוש' שם: איזהו נצל בשר המת שנתוק והמוהל שקרש. ע"כ. ובגמ' בבלי שם נ. ואיזהו נצל בשר המת שקרש ומוהל שהרתיח. [ובערוך הגרסה שנצל.]