*, פ"ע, — כמו נצץ, ובהשאלה, נצנצה בו רוח הקדש, הופיעה פתאם, התחילה להתגלות בו: ויכירה ויאמר כתונת בני וכו' ניצנצה בו רוח הקדש (רב הונא, מד"ר בראש' פד). עד שיעקב אבינו מסב במטתו נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו והיה אלהים עמכם אמר להם עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם (ר' טביומי, מד"ר שה"ש, עד שהמלך). — ובסהמ"א: ומצינו לחכמים שלמים שהית' רוח הנבואה מנצנצת בהם והיו מדברים העתידות (רשב"צ דוראן, תפארת ישראל, דרוש ה נד.). — ואמר הפיטן: שכינה בו מנצנצת ותורתו משֻבצת (דויד בן ישע[יה] ביָצְאךָ ציר, פזמון תימן). — ובמשמ' פריחה וצמיחה: בתחלה היא (גאולתם של ישראל) באה קמעא קמעא ואחר כך היא מנצנצת ובאה ואח"כ פרה ורבה (ר' חייא רבה, מד"ר שה"ש, מי זאת). — ובסהמ"א: כי במחוזות אלה התחילה (הקבלה) לנצנץ ומשם שלחה פארותיה ויונקותיה אל ארץ ספרד (הקד' פירסט לארי נוהם).