1, ש"ז, מ"ר נְשָׁבִים, נישבין, פַח, כלי לצוד בו עופות, Netz. Schlinge; Piége; trap, snare: — אין פורסין נישבין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס (תוספת' ב"ק ח ט; משנה, שם ז ז). המוציא שתי נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה חייב מפני שמתקינן לנישבין2 (תוספת' שבת ט [י] א). כל שהוא מחוסר נשבים מחוסר צידה ושאינו מחוסר נשבים אינו מחוסר צידה (ר' שמואל, ירוש' שבת יג ה).