*, ש"ז, בכנ' נִשְׁבּוֹ, — כמו נשִׁיבָה: היו המלאכים של אש מסלקין עצמן והחיות מסלקין עצמן כדי שלא ישרפו מנשבו של דיבור ומפני שהיה אשו של דיבור קשה מאשם של מלאכים (ר' ברכיה הכהן, פסיק' רבתי, אנכי אנכי). — ואמר הפיטן: נתברך ממגד ומטל כבאחים מנֻשא ומנֻטל טל נשב אגלים תטל מוליד אגלי טל (ר"א קליר, אלים ביום מחסן, תפ' טל).