פ״ע, קל, נָשְׁבָה, — נָשְׁבָה הרוח, הֵפִיחָה; souffler; to blow; wehen: יבש חציר נבל ציץ כי רוח יי׳ נָשְׁבָה בו (ישע׳ מז).—ובתו״מ: לאלן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו (אבו׳ ג יז). כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת1 בו ומנגן מאליו (ר׳ שמעון החסיד, ברכ׳ ג:). קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן דממו הרוחות עמד הקנה במקומו וכו׳ ארז זה אינו עומד במקום מים וכו׳ כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו (ר׳ יונתן, תענ' כ.). וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין ביהמ״ק והיו יורדין גשמים בלילה למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן (שם כג.). כל אותן מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה (יבמ׳ עב.). מעשה באחד שבצר כרמו ולן בתוכו ונשבה2 הרוח ופגעתו (מד"ר בראש׳ יג). — ואמר המשורר: מהם חצובי להבות ומהם רוחות נושבות מהם מאש וממים מורכבות (רשב״ג, כ״מ, יי׳ מי יעמיק). וארץ תלויה על בלימה באמרתו קשורה לבל תזח בחבלי אמונותיו ככדור והרוחות מפיחות והן ארבע ונושבות בכל רגע בעולם לרוחותיו (רא"בע, בשם אל). — °ופָעוּל, נָשׁוּב: רודף בחייו רוח נשוב רודה במותו חמת עכשוב ראוי כאפס ואין חשוב רוח הולך ולא ישוב (רשב״ג, יי' מה אדם). ואין לנו בגלות אנוש נהדר וחשוב להתפלל ושיחו יהי נשמע וקשוב וזרע יעקב שב כקש סעור ונשוב ולכן נתנה קול לכל הולך וישוב מי יודע ישוב ונחם האלהים (ר"י הלוי, ילוד יעקב).

— הִפע׳, יַשֵּׁב, —א) הִשִּׁיב את העוף, עשה רוח וגרם עי״ז שהעוף יסג לאחור: וירד העיט על הפגרים וַיַּשֵּׁב אתם אברם במקור נדפס 'אברהם' (בראש׳ יה יא). — ב) הִשִּׁיב רוח, עשה שרוח יִנְשֹּׁב: משליך קרחו כפתים לפני קרחו מי יעמד ישלח דברו וימסם יַשֵּׁב רוחו יזלו מים (תהל׳ קמז יז-יח). — ואמר בן סירא: צינת רוח צפון ישיב וכרקב יקפיא מקורו3 (ב"ס, גני' מג כ). — ובתו״מ: בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק כמה יגיעות הוא יגע וכמה צער הוא מצער עד שבישלה וכו׳ והקב״ה משיב רוחות ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפירות ואין נותנין לו אלא שכר העומר (ר׳ ינאי, מד״ר ויקר׳ כח). אם רוצה (הקב״ה) שיהיו ישראל מכבדים את השבת מפני מה הוא עושה מלאכה בשבת וכו׳ משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומזיל טללים ומזריח חמה (פסיק׳ רבתי כג). — ובתפלת י"ח: מחיה מתים אתה רב להושיע משיב4 הרוח ומוריד הגשם (תפ׳ י״ח, אתה גבור). — °וכמו שלמים, הנשיב: נשיאים מעלה טל מוריד רוח מניץ להנשיבה (ר׳ אליעזר בר׳ אהרן, אספרה שמו, מחז' ויטרי תלג).

— פִע׳, *נִשֵּׁב, מְנַשֵּׁב, מְנַשֶּׁבֶת, — א) פ"ע, הרוח מְנַשָּׁבָת, כמו קל בנחץ הפעולה: קצרוהו (את העמר) וכו׳ ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו (תוספת׳ מנח׳ י כד). כיצד היה המן יורד לישראל יוצאה רוח צפונית ומכבדת המדבר יורד מטר ומכבס הארץ והטל עולה ורוח מנשבת בו ועושהו כמין שלחנות של זהב והמן יורד עליהם (מכי׳ בשלח ד ג). כנור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד והיתה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו (ר׳ לוי, ירוש׳ ברכ׳ א א). בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין (רב הושעיא, יומ׳ כא:). ד׳ רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן שאילמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת (רב, גיט׳ לא:). אפילו (יום) בליל ורוח צפונית מנשבתו3 זה הוא ברור (ר׳ יעקב, ב"ב קמז.). זימן הקב״ה לאותו צדיק (ליוסף) באותה שעה שקים מלאים בשמים כדי שתהא הרוח מנשבת בהם מפני ריחן של ערביים (ר"א בר כהנא, מד"ר בראש׳ פד). מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והיא מורידה את הגשמים ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים (שם במד׳ יב). לפי שבעולם הזה כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת (ר׳ יהושע בר׳ בנימין, שם, שה״ש, עורי צפון).

— ב) פ"י, *נִשֵּׁב רוח, כמו הפע׳, עשה שרוח יִנְשֹׁב: עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים ושמא תאמר יש צער לקוצרה וכו׳ הקב״ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה וכו׳ (כתוב׳ קיא:). — ובסהמ״א: כי הריאה היא המקור לרוח העשני וכו׳ ויצטרך הטבע להוציאו מקנה הריאה להכניס רוח קר מחוץ לנשב בו על כלי הבשול כדי שלא יכבה החום הטבעי אשר בלב (סהל בן המים, תרג׳ פי׳ יצירה כא.). הרוח מנשבתן (את השבלים) זו בזו (רש"י יבמ׳ סג.