°, ש"ז, — כמו נְשִׁיָה, — א) במשמ' שכחה: ראה רֹגז מכת אנושי ואומר בהנטשי בנשי רבת יי' ריבי נפשי (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ'). — ב) במליצה, כנוי להעולם, תֵּבֵל: הטביע אדני נשי הדום וכס המנוטל הוליד בתולדותם תולדות אגלי טל (הוא, אאגרה, תפ' טל). כי מי נח זאת לי לעולם בלי לבטל כרת לו ולנשי עוד לא יובטל כל ימי הארץ להקוות בקווי מטר וטל (הוא, שם). יטריח לפלג מפלג גשם למוגג פני נשי בצחות לשם (הוא, אף ברי, תפ' גשם). לראשי הנשי לה הדשיא להרבות ולהפשיא למזריע ולמדשיא (רשב"י הבבלי, אל נשא, יוצ' שבת בראש').