*, ש"נ, — שה"פ מן נָשַׁב, נשיבת הרוח: וששאלתם מהו שיחת דקלים אמרו כי יום שאין בו נשיבת הרוח וכשאתה פורס סדין אינה מתנענעת עומדים בין שני דקלים שהם קרובים זה ורואין איך ינועו זה לזה (רה"ג, תשו' הגאו' ליק לג). והסתרו (של האדם) מן המטר והשלג ונשיבת הרוחות צריך לזמון הכנות רבות (ר"ש א"ת, מו"נ א עב). ומניע הרוח ההוא ומוליך נשיבתה היא תנועת הגלגל (שם ב א). אחר הובישו אותו (את הפרי) פני חמה ונשיבות רוח יעש סביבותיו שריון תלבשת (רמח"ל, לישרים תהלה ב, מחקר).