°, ש"ז, מ"ר נְשִׁיקִים, נשיקין1, — בסנון המקובלים, כמו נִשׁוּק, נשיקה: שאין לך שום זווג גופני תחתון שלא יקדמו לו ב' זווגין רוחניים דנשיקין והוא שקודם שיזדווגו בבחי' זווג תחתון מקדימין הנשיקין כדי לפייס הזכר לנקבה ולעורר ביניהן תאוה (מהרח"ו ע"ח, היכ' נוקב' דז"א ו ד). ונבאר תחלה מה הוא ענין הנשיקין והוא שהזווג תחתון נקרא זווג גופני ויש בו ממשות שהוא טפת הזרע וכו' אבל זווג העליון דנשיקין הוא מהג' העליונים וכו' הוא יתחיל הנשיקין תחלה ואח"כ תישק היא אותו (שם ט). בסוד הרכנת הראש המבוארת יפה במקומה אצל הנשיקין מאבא לאמא דאינון רוח ברוח (עמק המלך, שער רישא דז"א סו). ועקר זיווג זה של נשיקין הוא בסוד כף פשוטה (עמנואל חי ריקי, משנת חסיד', זיווג אבא ואימא ב). וצריך שתדע שיש ב' זיווגים זיווג הנשיקין וזיווג היסודות והענין כי צריכין שניהם להתחבר חיבור גדול בעבור ההסכמה וע"כ הנה יתחיל החיבור בראש הפרצופים וזה מזיווג הנשיקין וכו' והנה זיווג הנשיקין הוא זיווג של הפיות פה אל פה ואז הפנימית שבהם מתחבר ומתפשט חיבורם בכל הפרצוף ואח"כ נעשה הזיווג ביסודות להוציא ההשפעה בדרכה כראוי והנה בנשיקין הזיווג הוא כפול כי רוח י הזכר נכנס בפי הנקבה ורוח פי הנקבה נכנס בפי הזכר והרי הם מתחברים זה בזה חיבור גדול וכיון שנתחברו אז נעשה הזיווג ביסודות וכו' הנשיקין האלה הם שני פעמים פעם א' קודם הזיווג ופעם א' בעת הזיווג עצמו ונקרא נשיקין ראשונים ונשיקין שניים (רמח"ל, פתחי חכמה ב, בנין המרכבה טו:). ב' חבורים לזיווג נשיקין ויסודות נשיקין בראש וזיווגם כפול רוחו של זכר בפיה של נקבה ורוחה של נקבה בפיו של זכר (הוא, חוקר ומקבל ו ו).
1 [כנראה הוא מ"ר של נשיקה, כמו קליפה-קליפין, טיפה-טיפין. אבל הוא משמש בלשון זכר כאילו מן נָשִׁיק.]