°, ש"ז, — כמו א. נְשִׁי, במשמ' חוב: אבל דבר אחד ראינו לפרשו שהוא סתום בשאלה שאם ביד שמעון ליטול את שאר הנישיון לעצמו אינו רשאי שכבר פטר אותו ראובן אחיו מכל נכסיו (רסע"ג, תשו' הגא' הרכבי, תקנ). — ואמר הפיטן: להעביב ולהענין להריק ולהמטר מים אבים בם גיא לעטר לבל יעצרו בנשיון שטר (ר"א קליר, אף ברי, תפ' גשם). כלכלני בציה מסובבת ונפרע נשיון מגבת כנסני לארץ נושבת הביאני אל בית (שמעון בר יצחק, אהוביך, יוצ' לשבת חוהמ"פ). — ומצוי הרבה בספרות הקראית: ואיך דל ואביון בעול צר ונשיון יחבר כדמיון נגידים ושרים (משה דרעי, לקו"ק עז). אין זכות לנושה לתבוע מן היתומים וממך נשיון וחוב אישך (ר"י הדסי, אשה"כ סי' רנד). ואפילו במותו הם חייבים לפרוע חובו ונשיונו ואם אין נכסים חייבים הם להמכר בחובת אביהם וכו' ושאר יורשיו אינם חייבים להמכר ולפרוע נשיון אביהם המת שלא פירש בהם המקרא (שם שסח). כי היא היתה בבית בעלה והיו בעלי החוב מפצירים אותה בנשיונותיהם (שם). מי שיאמר אסורה עלי האכילה והשתייה והמקח והמתן וכו' יתחייב עליהם דבורם זה שיהיה שלום הנשיון והשבת והפקדון (ישועה הקראי, ספ' העריות יח).