*, ש"נ, — שה"פ מן נָשַׁף: ראה כמה אוכלוסין הוציא פרעה אחרי ישראל וכו' וכולם מתו בנשיפה1 אחת שנאמר נשפת ברוחך (תנח' ראה ג, הוצ' בובר). — ונשיפת הנחש: כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה ולפי שהלשון נופל של לשון כתיב לשון נשיפה בשניהם (רש"י, בראש' ג יה). — ונשיפת האויר מן הרֵאה החוצה, Ausatmen; expiration: בערב חום טבעי מתקבץ בפנים ע"י השינה ולכן הדפק של ישן יותר חזק וכן הנשימה ונשיפה גדולה (ר"י צהלון, אוצה"ח, א ג).