*, ש"נ, — שה"פ מן נשר: פרט בנשירתו קדש (ירוש' פאה ז ג). לקט בנשירתו מהו שיקדש (שם). מה נשילה שנאמר להלן (כי ישל זיתך) נשירה אף כאן נשירה (שם, מכות ב ב). אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר (תמור' כה.). — ובסהמ"א: השיבלין ללקט בשעת נשירתן רובן לארץ (רגמ"ה, שם). וכן יחשבו שיש להם פעולות ימנעו נפילת עלי האילן ונשירת הפרי (ר"ש, א"ת, מו"נ, ג לז). כי העלה הנופלת כשתיבש יאמר עליה לשון נשירה (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ה, ד"ה הוי עז כנמר).