ש"נ, מ"ר נְשִׁיקֹות, — שה"פ מן נשק, Kuss; baiser; kiss: ישקני מִנְּשִׁיקֹות פיהו כי טובים דדיך מיין (שה"ש א ב). נאמנים פצעי אהב ונעתרות נְשִׁיקֹות שונא (משלי כז ו). — ובתו"מ: הוא עזב פה המדבר שבו נתנה הנשיקה ונשק הסתום לכך נסתם פי זרעו (רבא, כלה רבתי א). אמרו רבותינו ז"ל כל נשיקות של תפלות הן חוץ מג' נשיקה של גדולה נשיקה של פרישות נשיקה של פרקים וכו' ויש אומרים אף נשיקה של קריבות אין בה גנאי (מד"ר שמות ה). באותה שעה נשקו הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה (שם דבר' יא). יתן לנו מנשיקות שנשק לבניו וכו' יוציא לנו נשיקות מתוך פיהו (שם שה"ש, ישקני). — ואמר המשורר: ואתה תארח לב טוב לרע ועל שונאך ידך חזקה ואם תשוך נשיכתך נשיכה ואם תשק נשיקתך נשיקה (ר"ש הנגיד, ידידותך). בין מר ומתוק יעמוד לבי והם רוש הנדוד ודבש נשיקותיך (ר"י הלוי, אוי לך צביה). וכן עין תאו מנה ראיה וכל פה יאהב מנה נשיקה (הוא, ויש בת שיר). ויפריש כצפעוני ויקשור ולא יניא וישך ואם ישק פצעים נשיקותיו (ראב"ע, בשם אל). — ובהשאלה, *מיתת נשיקה, מיתה קלה: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם וכו' קשה שבכולן אסכרה ניחא שבכולן נשיקה1 (ברכ' ח.). הגיע לגבורות (ומת) זו היא מיתת נשיקה (שם). — *ונגיעת האבר באותו מקום: העראה זו נשיקה משל לאדם שמניח אצבעו על פיו אי אפשר שלא ידחוק הבשר (שמואל, יבמ' נח:). פרט לשקינא לה בנשיקה (אביי, שם ). העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה ולא כלום היא (סוט' כו:). — ובסהמ"א: ומהו כדי ביאה כדי העראה דהיינו נשיקת אבר באותו מקום (רש"י, סוט' ד.