1, שָׁתִית, שָׁתִיתִי, שָׁתוּ, שְׁתִיתֶם, שָׁתִינוּ, שֹׁתֶה, שֹׁתָה, שֹׁתִים, שׁוֹתִים, שֹׁתֵי, שׁוֹתֵי, שֹׁתָיו, שָׁתֹה, שָׁתוֹ, שְׁתוֹ, שָׁתוֹת, שְׁתֹת, שְׁתוֹת, שְׁתוֹתוֹ, שְׁתוֹתָהּ, שְׁתוֹתָם, שְׁתֵה, שְׁתוּ, אֶשְׁתֶּה, אֵשְׁתְּ, תִּשְׁתֶּה, תֵּשְׁתְּ, תִּשְׁתִּי, יִשְׁתֶּה, יֵשְׁתְּ, תִּשְׁתֶּה, תֵּשְׁתְּ, נִשְׁתֶּה, תִּשְׁתּוּ, יִשְׁתּוּ, יִשְׁתָּיוּן, יִשְׁתֻּהוּ, תִּשְׁתֶּינָה, — בלע האדם, או בעל החיים מים או נוזל אחר, trinken; boire; to drink: והיה הנערה (קרי) אשר אמר אליה הטי נא כדך וְאֶשְׁתֶּה ואמרה שְׁתֵה וכו' (בראש' כד יד). ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לִשְׁתֹּת (שם כד יט). ויצג את המקלות וכו' אשר תבאן הצאן לִשְׁתּוֹת לנכח הצאן ויחמנה בבאן לִשְׁתּוֹת (שם ל לח). וילנו העם על משה לאמר מה נִּשְׁתֶּה (שמות יה כד). ויצאו מים רבים וַתֵּשְׁתְּ העדה ובעירם (במד' כ יא). לא נעבר בשדה ובכרם ולא נִשְׁתֶּה מי באר (שם שם יז, וכעין זה שם כא כב). וגם מים תכרו מאתם בכסף וּשְׁתִיתֶם (דבר' ב ו). ומים בכסף תתן לי וְשָׁתִיתִי (שם שם כח). ויצאו ממנו (מן המכתש) מים וַיֵשְׁתְּ ותשב רוחו ויחי (שופט' יה יט). וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויביאו אל דוד ולא אבה לִשְׁתּוֹתָם וכו' (ש"ב כג יו-יז, וכעין זה דהי"א יח יח-יט). אני קרתי וְשָׁתִיתִי מים וכו' (מ"ב יט כד, ישע' לז כה). וכאשר יחלם הצמא והנה שֹׁתֶה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה וכו' (ישע' כט ח). לא שָׁתָה מים ויעף (שם מד יב). ומים במשורה תִשְׁתֶּה ששית ההין מעת עד עת תִּשְׁתֶּה (יחזק' ד יא). ומים במשורה ובשממון יִשְׁתּוּן (שם שם יו, וכעין זה שם יב יט). ומימיך ברגזה ובדאגה תִּשְׁתֶּה (שם יב יח). ויהפך לדם יאריהם ונוזליהם בל יִשְׁתָּיוּן (תהל' עח מד). מימינו בכסף שָׁתִינוּ  (איכה ה ד). — ושתתה האדמה, שתו הצמחים וכדו': והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה וכו' למטר השמים תִּשְׁתֶּה מים (דבר' יא יא). למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים וכו' ולא יעמדו אליהם בגבהם כל שֹׁתֵי מים וכו' (יחזק' לא יד-יו). —  ושתה האדם יין, חלב, וכדו': ויבא לו יין וַיֵּשְׁתְּ (בראש' כז כה). יין ושכר אל תֵּשְׁתְּ (ויקר' י ט). חֹמץ יין וחמץ שכר לא יִשְׁתֶּה וכל משׁרת ענבים לא יִשְׁתֶּה  (במד' ו ג). ודם ענב תִּשְׁתֶּה חמר (דבר' לב יד). ועתה השמרי נא ואל תִּשְׁתִּי יין ושכר (שופט' יג ד, שם ז). בשיר לא יִשְׁתּוּ יין ימר שכר לְשֹׁתָיו (ישע' כד ט). נשבע יי' בימינו וכו' ואם יִשְׁתּוּ בני נכר תירושך וכו' ומקבציו יִשְׁתֻּהוּ בחצרות קדשי (שם סב ח-ט). ואֹמר אליהם שְׁתוּ יין ויאמרו לא נִשְׁתֶּה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו וכו' לבלתי שְׁתוֹת יין כל ימינו וכו' ולא שָׁתוּ עד היום הזה (ירמ' לה ה-יד). ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וַיִּשְׁתּוּ (יואל ד ג). ויין ענושים יִשְׁתּוּ בית אלהיהם (עמוס ב ח). ישיחו בי יושבי שער ונגינות שׁוֹתֵי שכר (תהל' סט יג). כי לחמו לחם רשע ויין חמסים יִשְׁתּוּ (משלי ד יז). אל למלכים למואל אל למלכים שְׁתוֹ יין וכו' (שם לא ד-ז). ובניו ובנתיו אכלים וְשֹׁתִים יין וכו' (איוב א יג, וכעין זה שם שם יח). באתי לגני אחֹתי כלה וכו' שָׁתִיתִי ייני עם חלבי וכו' (שה"ש ה א). לכו אכלו משמנים וּשְׁתוּ ממתקים ושלחו מנות וכו' (נחמ' ח י). — ושתה בכוס וכדו': הלא זה (הגביע) אשר יִשְׁתֶּה אדֹני בו (בראש' מד ה). הַשֹּׁתִים במזרקי יין וכו' (עמוס ו ו). — ושתה מן היין וכדו': וַיֵּשְׁתְּ מן היין וישכר (בראש' ט כא). כוס זהב בבל וכו' מיינה שָׁתוּ גוים (ירמ' נא ז). — ושתה מן הנחל, הכוס וכדו': ונלאו מצרים לִשְׁתּוֹת מים מן היאֹר (שמות ז יח, וכעין זה שם שם כא, שם כד). ולא יכלו לִשְׁתֹּת מים ממרה (שם יה כג). והיה מהנחל תִּשְׁתֶּה וכו' (מ"א יז ד-ו). מנחל בדרך יִשְׁתֶּה (תהל' קי ז). — ושתה ושכר, ושתה לשָכרה וכדו': וַיִּשְׁתּוּ וישכרו עמו (בראש' מג לד). ויקרא לו דוד (לאוריה) וכו' וַיֵּשְׁתְּ וישכרהו (ש"ב יא יג). והוא בתרצה שֹׁתֶה שכּור וכו' (מ"א יו ט). ובן הדד שֹׁתֶה שכּור בסכות (שם כ יו). שְׁתוּ ושכרו וקיו ונפלו (ירמ' כה כז). אכול ואין לשבעה שָׁתוֹ ואין לשׁכרה (חגי א ו). שְׁתוּ ושׁכרוּ דודים (שה"ש ה א). — ואכל ושתה במשמ' סעד, ישב בסעֻדה: ויאכלו וַיִּשְׁתּוּ הוא והאנשים אשר עמו וכו' (בראש' כד נד). ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וַיֵּשְׁתְּ וכו' (שם כה לד). ויעש להם משתה ויאכלו וַיִּשְׁתּוּ (שם כו ל). ותקם חנה אחרי אכלה בשלֹה ואחרי שָׁתֹה וכו' (ש"א א ט). והנה (העמלקים) נטשים על פני כל הארץ אֹכלים וְשֹׁתִים וחֹגגים וכו' (שם ל יו). לא אבא עמך ולא אֹכל לחם ולא אֶשְׁתֶּה מים במקום הזה וכו' (מ"א יג ז-כג). שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וְיִשְׁתּוּ וכו' ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וַיִּשְׁתּוּ וישלחם (מ"ב ו כב-כג). ערֹך השלחן צפֹה הצפית אכול שָׁתֹה (ישע' כא ה). והנה ששון ושמחה וכו' אכֹל בשר וְשָׁתוֹת יין אָכוֹל וְשָׁתוֹ כי מחר נמות (שם כב יג). —  ושתה, במשמ' ישב במשתה: והוא (בן הדד) שֹׁתֶה הוא והמלכים בסכות (מ"א כ יב). והמלך והמן ישבו לשׁתּוֹת (אסתר ג יה, וכעין זה שם ז א). — וכן בשלילה, לא אכל ולא שתה: ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שָׁתָה (שמות לד כח). לחם לא אכלתי מים לא שָׁתִיתִי (דבר' ט ט, שם יח). ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שָׁתָה מים שלשה ימים ושלשה לילות (ש"א ל יב). —  ושתה מי בורו, במשמ' חי בביתו בשלוה ובבטחון: ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו וּשְׁתוּ איש מי בֹרו (מ"ב יח לא, ישע' לו יו). — ושתה מכוסו (של בעליו), היה חביב עליו מאד: מפתו תאכל ומכסו תִשְׁתֶּה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת (ש"ב יב ג). —  ושתה מָצה, שתה עד הסוף: את קבעת כוס התרעלה שתיתָ מצית (ישע' נא יז). וְשָׁתִית אותו ומצית ואת חרשׂיה תגרמי (יחזק' כג לד). אך שמריה ימצו יִשְׁתּוּ כל רשעי ארץ (תהל' עה ט). — ושתה דם: לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים יִשְׁתֶּה (במד' כג כד). אמר לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו וכו' ואכלתם בשר וּשְׁתִיתֶם דם וכו' (יחזק' לט יז-יט). האוכל בשר אבירים ודם עתודים אֶשְׁתֶּה (תהל' נ יג). — ושתה הצמא מי רגליו: הלא על האנשים הישׁבים על החֹמה לאכל את חריהם וְלִשְׁתּוֹת את שיניהם2 עמכם (מ"ב יח כז). — ושתה מי שִׁחוֹר ומי נהר (הפרת): ועתה מה לך לדרך מצרים לִשְׁתּוֹת מי שחור ומה לך לדרך אשור לִשְׁתּוֹת מי נהר (ירמ' ב יח). — ובתמונה לבעל אשה, שתה מים מבורו: שְׁתֵה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה יה). — ושתה כוס החֵמה וכדו': קומי ירושלם אשר שָׁתִית מיד יי' את כוס חמתו וכו' הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה את קבעת כוס חמתי לא תוסיפי לִשְׁתּוֹתָהּ עוד (ישע' נא יז-כב). קח את כוס היין החמה הזאת מידי וכו' וְשָָׁתוּ והתגעשו והתהֹללו (ירמ' כה יה-יו). שְׁתֵה גם אתה והערל תסוב עליך כוס ימין יי' (חבק' ב יו). — ושתה את חמתם של בעותי לילה בחלומו: כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שֹׁתָה רוחי בעותי אלוה יערכוני3 (איוב ו ד). ומחמת שדי יִשְׁתֶּה (שם כא כ). — ושתה את כוס זולתו, במשמ' סבל כסבלו: כוס אחותך תִּשְׁתִּי העמקה והרחבה (יחזק' כג לב), ועי' כוס.— ושתה עוְלה: אף כי נתעב ונאלח איש שֹׁתֶה כמים עוְלה4 (איוב יה יו). — ושתה לעג: מי גבר כאיוב יִשְׁתֶּה לעג כמים (שם לד ז). — ובתו"מ: השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו (ברכ' ו ח). מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת וכו' (שבת ג ד). אין אוכלין אזוב יון בשבת וכו' אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוב רועה וכו' וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים וכוס עיקרים וכו' (שם יד ג). והשותה מלא לוגמיו חייב וכו' אכל ושתה בהעלם אחד וכו' (יומא ח ב-ג). אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה (סוכה ב ד). עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה (מי סוטה), מגילתה נגנזת וכו' אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלא' גידין וכו' (סוטה ג ג-ד). אשת כהן שותה ומותרת לבעלה אשת סריס שותה (שם ד ד). היו מזדווגין (הדיינים) זוגות זוגות וממעטין במאכל ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה וכו' (סנה' ה ה). מאימתי חייב (בן סורר ומורה) משיאכל טרמיטר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי (שם ח ב). פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וכו' (אבות ו ד). ושאכלה הרדופני וכו' או ששתתה מים הרעים כשרה (חול' ג ה). שתתה בכוס של זהב כיון שנהנית מעלה (מעילה ה א). אלו לא מטמאין ולא מכשירין וכו' והשותה מי טבריא5 אע"פ שיוצאין נקיים (מכשיר' ו ז). האומר שתו והותירו הרי זה מדרכי האמרי וכו' (תוספת' שבת ז ז-ח). וכמה היא ביאה וכו' ר' יהושע אומר כדי מזיגת הכוס בן עזאי אומר כדי לשתותו (שם סוטה א ב, מד"ר במד' ט). היה ר' מאיר אומר כשם שיש דיעות במאכל כך יש דיעות בנשים וכו' יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו זורקו ושותהו זו מידת כל אדם שמניח את אשתו לדבר עם אחיה ושכיניה וכו' (שם שם ה ט, ירוש' שם א ז). בהמה שאכלה אוכלין שאינן ראויין לה ושתת משקין שאין ראויין לה וכו' (שם ב"ק א ח). פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת ר' יהודה אומר בטלו במעיה וכו' כשהם שמורים הרי הם מי נדה ולא ששתתן פרה (ספרי במד' קכד, וכעין זה תוספת' מקוא' ח יא). אמר רשב"ג אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה וכו' (ירוש' חלה ד יב). מהו לשתותן6 בכרך אחד וכו' אפי' שתיין בכרך אחד יצא וכו' (שם שבת ח א, שקל' ג ב). שאין הארץ שותה אלא לפי חיסומה (רשב"א, שם ע"ז ג ו). ומשקים בית שלחים לו  (של האבל) משהיגיע זמנן לישתות (שם משקין ב, גניזה, 195). אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים וכו' (ברכ' מ.). כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו וכו' ויש שותהו ורע לו וכו' (שם נז.). ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה שתאן חי יצא שתאן בבת אחת יצא (פסח' קח:). כמה יין חי שתת אמו של זה שנמוח עוברה בתוך מעיה (אביי, נדה כד:). מפני מה סוטה אינה שותה בכוס של חברתה, שלא יאמרו בכוס זה שתת פלונית ומתה וכו' (מד"ר ויקר' כז). מעשה בשתי אחיות וכו' לבשה בגדי אחותה והלכה ושתתה מים המרים ונמצאת טהורה וכו' כיון שנשקו זו לזו הריחה במים המרים מיד מתה (שם במד' ט). אמרה חנה לפני הקב"ה וכו' הצבא של מעלה וכו' ולא שותים ולא פרים ורבים וכו' והצבא שלמטה אוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים וכו' (פסיק' רב', כי פקד ה' את חנה, איש־שלום, קעט:). — ובתמונה, שתה את דבריו, שתה מימיו, למד ממנו: יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו' והוי שותה בצמא את דבריהם (אבות א ד). מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים (הוריות יד.). — ובמליצה לאשה מאוסה, שתה בעציצו, עי' עָצִיץ,  — בסהמ"א: שתת מי המרים ונקתה מהן וחזר וקינא לה עם האיש וכו' (רמב"ם, הל' סוטה א יב). גזל הבית של יין וכו' ושברה או שתאה וכו' משלם ארבע וכו' (טוחו"מ שסב). — °ושתה עשן, שתה טבק7 וכדו': כי מקרוב עלה עשן זה ונתפש בכל העולם ורובם ככולם שותים אותו (תשו' דרכי נועם, או"ח ט). אחר פטירתו חלם (ר' יצחק) עמו והשביעו שיגיד לו מה שאומרים בשמים על שתיית הטאבאקו ואמר לו הרב שהשותה בי"ט משמתין אותו, והשותה בט"ב מקללין אותו, וכן לשותה ומעלה עשן תחת חופת חתנים (חיד"א, מחזיק ברכה, או"ח רי, יג). דאסור לשתות הטיטון (שקורין טובאק) משום מכבה (מגן אברהם, או"ח תקיד ד)8. — ואמרו פיטנים ומשוררים: אם לא שתת גנובים בסתר תתעטר ברצון בגלוי ובסתר (ינאי, אם לא, קרוב' במד', זולאי, קפג). שתותו לרהב בכוסות הזהב ולראות לו להב בכוסות ספירים (דונש, דעת לבי, אלוני, פז). להחכם אשר ישתה דברי ולא ישתה במזרק דם גפנים (הוא, וגן עדנך, שם, צד). שתה אחי וגיל וצהל עלי שחר כיחל הל (הוא, שתה אחי, שם, קח). אזי שתה בכור מות ושחק בכוס מים בעת צמאך שתיתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן, בן תהלים ב, הברמן, 25). בֹאו שתו עמים בצל קורה על קול מטר שחק בירח בול (רמב"ע, בחר מאהובים, ברודי א, של). זנח שתֹה עלי סלע וגבעה ומארץ בחר מישור וחיקו, ועם אדום שתֵה אדום בעוד יום, עדי לַיִל תהי ישן בחיקו (הוא, שם). ובכוס אַהַב ייני דודים נשתה על טוב מגד ושיחים (הוא, שם). ואשתה עד מראשותי בלא בין יהיו בסף (שם). — ובמליצה שבחדוד: מה אומר הכוס באמר השכור מי ליי' אלי, לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי (עמנואל, מחב' ו, הברמן, 188). 

— ובינ' פָעוּ', *שָׁתוּי, בתו"מ, בפרט בצרוף שתוי־יין, —  כמו שותה9, מי ששתה הרבה יין ונוטה לשכרות, trunken; ivre; drunk: בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתויי יין וכו' נכנסים לשם (ר' יוסי כלים א ט). וזר טבול יום ומחוסר בגדים וכו' ושתויי יין ששימשו כולן במיתה (תוספת' כרית' א ה). שתוי יין פוסל בעבודה וחייב במיתה איזהו שתוי יין כל ששתה רביעית יין בן ארבעים יום וכו' (שם א יט). שתוי אל יתפלל וכו' אי זהו שתוי כל ששתה רביעית, שיכור ששתה יותר, תמן אמר כל שאינו יכול לדבר לפני המלך (ירוש' תרומ' א ו, וכעין זה בבלי ערוב' סד.). ואין נשאלין נדרים ולא מורים שתויי יין (ירוש' תרומ' א ט). יצא שרץ טמא וצפרדע טהור ששתויי יין מורין בהן הוראה (כרית' יג:). בשביל ד' דברים מתו בני אהרן ובכלן כתוב בהם מיתה על שהיו שתויי יין וכו' (מד"ר ויקר' כ, וכעין זה תנחו' אחרי ו)10. — ובסהמ"א, גם בהשאלה: לא שִכורה (האדמה), לא שתויה יותר מדאי שמטשטשין את הארץ (רש"י, תענ' כב:). — °ובמשמ' סבילה, מים שתויים, שנשתו, וכדו': אם יהיה דרך משל שחין במעיים הדקים נעשה ברפואתם דברים שתויים (פרקי גלינוס, כ"י פריז). רפואה זו יש מהן שתויות ומהן מונחות (קאנון ג יג א ה). — ואמר הפיטן: והמות רתוי לפרוע ושתוי וטמא האתוי לשמש בחדרים (רשב"ג, שמר לבי, ביאליק־רבניצקי ב, 153). — ואמר המשורר: והייתי שתוי מים ונזיר עדי כי חשבוני בן רכבי (ר' יהודה אברבנאל, זמן הכה, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, ריט). 

— נִפע', נִשְׁתָּה, במקרא רק יִשָּׁתֶּה11: מכל האֹכל אשר יאכל וכו' וכל משקה אשר יִשָּׁתֶה בכל כלי יטמא (ויקר' יא לד). — ובסהמ"א: אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך כי אדֹניך נאכל ונשתה ונשרף ויאובך לכן ביקשת להפוך זה על יריבך (השגות רסע"ג על חוי הבלכי, דוידסון, 68). ומי טבריא, הן מים שיש בהן איכות שמשתלשלים בהן כששותין אותם יוצאים המים זכים כמו שנשתו (רמב"ם, מכשיר' ו ז). 

— הִפע', °הִשְׁתָּה: דרך והשתה שתות במַשתית מים, דעת כי כל הושתה מִשתית מים (ר"א קליר, אקשטה כסל, תפל' גשם). ומשתית אבן מקום חרמון טל, ותק להשתות שתותי טל (הוא, אאגרה, תפל' טל).