*, קל לא נהוג.

— פִע', *נִתֵּז, מְנַתֵּז, — א) פ"ע, נתז היין, הדם וכדו' על דבר, נזרק מעצמו בכח עז טפות טפות, herausspritzen; jaillir; to spurt, splash:  גוי שהיה מעלה ענבים בסלין ודרדורין בגת אף על פי שניפצן בגת והיין מנתז על גבי ענבים מותר שאין דרכן לנסך כן תוספת' ע"ז ז ה.  המרביץ  את ביתו במים טמאים והיו שם טהרות ספק נתזו1 (המים עליהן) ספק לא נתזו שם טהר' ה טו.  מי שהיה מזה ונתזה הזאה על פיו קדוש' כה.. —  והצרורות נתזו מתחת הרגלים, נזרקו בכח למרחוק:  הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבור היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים ב"ק ב א.  שהיה מהלך על גבי הארץ ונתזו צרורות מתחת רגליו ונפלו על גבי עשבים ותלשן תוספת' שבת ט [י] יד. —  ונצוצות האש, האור:  והליבון צריך שיהו נצוצות מנתזין ממנה רב יהודה, ירוש' ע"ז ה טו.  אפ היא (הלני המלכה) עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה שבשעה שהיתה החמה זורחת היו הניצוצות מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה שם יומ' ג ח. —  ובסהמ"א:  ומנתזין ניצוצות טיפות של מים על הכותל ערוך, ערך בקע.  וכן הנוטל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה ואכל והותיר כסאה וכסאתיים וזרקן לגת ואע"פ שהיין מנתז על הענבים לא הוכשרו רמב"ם, טומאת אוכלין יא ג.  כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות במקור נדפס 'צרורורו'' המנתזין מתחת רגלי הבהמה בשע' הילוכה שו"ע חו"מ, נזקי ממון שצ ב. —  ב) פ"י, נתַּז בקרדֹם, בקע בו בכח עד שׁיִתּזוּ צרורות וכדומ':  מעשה במערה של שיחין שהיו מחזיקין בה טומאה ובדקו עד שהגיעו לקרקע שהיתה חלקה כצפורן ולא מצאו לימים נכנסו בה פועלים מפני הגשמים ונתזו בקרדומותיהן ומצאו מכתשת מליאת עצמות ר' יוסי, נדה סא.. —  והבהמה נִתְּזָה צרורות ברגליה:  היתה מהלכת במקום (מלא צרורות) שאי אפשר לה אלא שם כן מנתזת ר"א בר ממל, ב"ק יט..

—  נִפע', *נִתַּז, ניתז, —  נִתַּז שֶׁבר מכלי, נִתְּזָה, בקעת מן העץ וכדומ', נתר ממקומו וקפץ למרחוק:  היתה מהלכת כדרכה ברשות הרבים ודרסה על כלי ושברתו וניתז הימנו חרס ושבר כלי אחר תוספת' ב"ק א ה.  ניתזה בקעת מן העץ המתבקע הרי זה אינו גולה ר' יהודה, שם מכות ב א.  הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת ב"ק לב:. —  ונצוצות:  הנכנס לחנותו של נפח ונתזו2 ניצוצות וטפחו2 לו על פניו שם. —  והחרב:  ולא עוד אלא שנתזה החרב מעל צוארו של קוסניתרו והרגתהו ר' אביתר, ירוש' ברכ' ט א. —  ודם, משקה, וכל דבר נוזל, במשמ' נזרק בכח עז טפות טפות:  דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות חול' ו ו.  דם שניתז על הבגד הרי זה טעון כבוס זבח' יא א.  מעשה בישמעאל בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערבי וניתזה צינורא מפיו ונפלו לו על בגדיו ונכנס עם אחיו ושימש בכהונה גדולה תחתיו תוספת' יוה"כ ד כ.  עריבה שירד דלף לתוכה הנתזין והצפין בכי יותן שם מכשי' ב ו.  העושה צפור במים הניתזין (מהצפור) ואת שבה אינן בכי יותן ר' מאיר, שם ב יג.  היתה טבולת יום מנערת את הקדרה בידים מסואבות ראתה משקין על ידיה ספק מן הקדרה נתזו ספק שהקלח נגע בידיה טהר' ב א.  מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור ונתזה צינורא מפיו ספק הגיע לבור ספק לא הגיעה שם י ו.  עברה בשוק של טבחים ספק לא ניתז עליה (דם) ספק לא ניתז עליה נדה נח:.  ר"א אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו הביא מבול לעולם אמרו לו לר"א והלא ניצוצות נתזין על רגליו ונראה ככרות שפכה שם יג..  מעשה בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכהן גדול על בגדיו שם לג:.  אמר לה בשלי אותו ונאכל יחד בשלה אותו וכשמרקה אותו כף נתזה טפה אחת מן הקדרה וכו' מד"ז איכה ו נוסח' ב. —  ובסהמ"א:  אם היו ניצוצות של מימי רגלים ניתזים על רגליו חייב לרחוץ ולשפשף אותם בידו תשו' מעשה הגאונ' נא, הוצ' אפשטיין.  שהקילוח ארוך וניתז למרחוק רש"י, שבת סב:.  לא ימלא אדם כלי חרש מים ויצטנן בו שהמים נזחלים מדפניו אפילו כלי במקור נדפס 'כל' מתכות אסור שמא ינתזו מים על בשרו רמב"ם, שביתת העשור ג ד.  וכן כ"מ שאפשר שינתז עליו דם נדתה כשתהלך ונמצא שם דם טמאה וכו' הוא, אסורי ביאה ט ח.  אבל אם נמצא הדם על שוקה ועל פרסותיה מבחוץ או מן הצדדין ואין צריך לומר אם נמצא מן הירכים ולמעלה הרי זו טהורה שאין זה אלא דם שניתז עליה ממקום אחר שם.  אבן שהכובס מכה עליה בגדים עד שיתלבנו צריך להרחיק אותה ארבע אמות מכותל של חבירו שבעת שהכובס מכה עליה המים נתזין ומזיקין לכותל הוא, שכנים ט ה.  במה דברים אמורים בבית הכסא הקבוע שאין ניצוצות ניתזות עליו הוא, תפילין ד יח.  לכך כשהיה אוכל לא היה נותן בנר חלב שניתז נצוצות על המאכל ספ' חסיד' תתרעה.  ונשברה כד של חלב וניתז מן החלב על הקדרה של בשר מרדכי, חולין תרע"ט.

—  הִפע', *הִתִּיז, יַתִּיז, —  א)  הִתִּיז הראש בחרב וכדומ' כרת אותו בכח עז והקפיצו ממקומו:  מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה סנה' ז ג.  התיז את הראש בבת אחת וכו' היה שוחט והתיז שני ראשין בבת אחת חול' ב ג.  השוחט בהמה טמאה לנכרי והיא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה טהר' א ד.  בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו וקהתו החרב מעל צוארו של משה ונשברה ר' ינאי, ירוש' ברכ' ט א.  מעשה באשה שקבלה על בעלה לשלטון והתיז את ראשו וי"א אף התיז את ראשה מד"ר בראש' נד.  בשעה שתפסו את משה וחייבוהו להתיז את ראשו ירד מלאך מן השמים ונדמה להם בדמות משה שם שמות א.  לאחד שרגם אוהבו של המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה כך בי ר' אבין, שם.  למלך שהיה לו בן בית נאמן מצאו עומד על פתח חניות והתיז את ראשו בשתיקה ומינה בן בית אחר תחתיו ואין אנו יודעין מפני מה הרג את הראשון ר' לוי, שם ויקר' יב.  לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה אמר המלך התיזו את ראשו בה אמר לו אותו האיש אדוני המלך במה שכיבדתיך בה אתה מתיז את ראשי שם דבר' ט.  אם יאמר לך אדם תן נפשך על קידוש השם אמור לו אני נותנה ובלבד שיתיז ראשי מיד לא כדורות של שמד שהיו נותנין כדוריות של אש תחת בית שיחיהם ר' חייא בר אבא, פסיק' דר"כ ויהי בשלח י.  התיז את ראש רשב"ג ונתלכלך לשונו בעפר מד"ר שה"ש ד, הוצ' גרינהוט. —  והִתִּיז ראש החבית:  מביא אדם את החבית של יין ומתיז ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים בשבת ואינו חושש רשב"ג, שבת קמו.. —  ובסהמ"א:  ויברח תמתיאוס ויתחבא באחת הבורות ולא נמצא וימצאו את אחיו וכו' ויצו יהודה ויתיזו את ראשם יוסיפון, קמה. ויתיזו את ראש ניקנור ואת זרועו אשר נטה אל ההיכל שם קסג.  שתי דרוסות הן אחת שהתיז אותה כדרך שהוא מתיז בסייף תלמידי ר' יהודה גאון, הלכ' פסוק' 142.  הוליך והביא (א הסכין) עד שחתך הראש והתיזו שחיטתו כשרה רמב"ם, שחיטה ב ט.  שכל מי שיבא לפניו בעלילה כזו יתיזו ראשו בחרב ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 40. —  הִתִּיז דָּבָר בקנה וכדומ', עשה שֶׁיִנָּתֵז הדבר ממקומו ע"י הכאה חזקה במקל וכדומ':  היתיז (העכו"ם) את הצירעה (מיינו של ישראל) בקנה או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת ע"ז ד י.  קן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין שבאשרה יתיז בקנה מעיל' ג ח.  כשתי מקלות המתיזות זו את זו ר' חנין, סנה' קב.. —  הִתִּיזָה הבהמה צרורות וכדומ', עשתה שינָתזו מתחת הרגל ע"י בעיטה בארץ וכדומ':  היתה מהלכת ברה"ר ובעטה והתיזה והזיקה ר' ירמיה, ב"ק יט..  וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק משלם נזק שלם שם יז:. —  ובסהמ"א:  בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה והזיקו וכו' ואפילו היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה שלא תתיז ובעטה והתיזה רמב"ם, נזקי ממון ב ו. —  *והִתִּיז דם וכדומ', על דבר, עשה שיזדרק בכח:  השוחט והתיז דם על הדלעת חול' לו..  שמטילות (בנות ציון) מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלם וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע שבת סב:. —  ב)  בהברת האותיות, *הִתִּיז האות, הגה אותה בהברה ברורה חזקה, באפון שנשמע היטב צלצול האות:  צריך להתיז (הזין שבמלת) למען תזכרו ר' לוי בר סיסי, ירוש' ברכ' ב ד.  צריך להתיז2 כי לעולם חסדו שם. —  ובסהמ"א:  ויתיז הה"א של הארץ דרך ישרה, שער המזון סג:. —  ואמר המליץ:  ומן הצבועים הדומים לפרושים המחפים ראשיהם ומראים טליתיהם וציציותיהם ומאריכין בד' של אחד וצ' מציצית ומתיזים ז' ר"י זבארה, שעשוע' הוצ' דודזון, ו 63. 

– הֻפע', הֻתָּז הוּתז, יֻתָּז, יותז, – הֻתַּז ראשו, שהתיזוהו בחרב וכדומ': לראש שכבר הותז בשחיטה ספרא, ויקר' ד ו. וכן בהמה וחיה אינן מטמאין עד שתצא נפשם הותזו ראשיהם אף על פי שמפרכסים טמאין אהל' א ו. וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך יותז ראשו בסייף ר' שמואל בר יצחק, מד"ר בראש' ט. – ובסהמ"א: נשברה מפרקתו (של המת) ורוב בשרה עמה או שנקרע כדג מגבו או שהותּז ראשו או שנחלק לשני חלקים בבטנו הרי זה מטמא רמב"ם, טומאת  מת א טו.