ש"נ, כנ' נְתִיבָתִי, נְתִיבָתָם, מ"ר נְתִיבוֹת, כנ' נְתִיבוֹתַי, נְתִיבוֹתָם, נְתִיבוֹתֶיהָ, נְתִיבוֹתֵיהֶם, – כמו נָתִיב, דרך ללכת בו ממקום למקום: בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות והלכי נְתִיבוֹת ילכו ארחות עקלקלות (שפט' ה ו). והולכתי עורים בדרך לא ידעו בִּנְתִיבוֹת לא ידעו אדריכם (ישע' מב יו). וקרא לך נדר פרץ משובב נְתִיבוֹת לשבת (שם נח יב). לכן הנני שך דרכך בסירים וגדרתי את גדרה וּנְתִיבוֹתֶיהָ לא תמצא (הושע ב ח). גדר דרכי בגזית נְתִיבוֹתַי עוה (איכ' ג ט). – ובהשאלה, נָתִיב בים: הנותן בים דרך ובמים עזים נְתִיבָה (ישע' מג יו). – נתיבות האור: איזה הדרך ישכן אור וחשך אי זה מקומו כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נְתִיבוֹת ביתו (איוב לח יט-כ). – ובהשאלה במוסריות, הדרך שאדם הולך בה, אופן מעשיו ומנהגיו של אדם בחייו ועם הבריות: דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלתם נְתִיבוֹתֵיהֶם עקשו להם (ישע' נט ח). ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נְתִיבוֹת דרך לא סלולה (ירמ' יח יה). נר לרגלי דבריך ואור לִנְתִיבָתִי (תהל' קיט קה). ואתה ידעת נְתִיבָתִי בארח זו אהלך טמנו פח לי (שם קמב ד). בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מִנְּתִיבָתָם (משלי א יה; גם שם ג יז; שם ז כה; שם ח כ; שם יב כח). ארחי גדר ולא אעבור ועל נְתִיבֹתַי חשך ישים (איוב יט ח). המה היו במרדי אור לא הכירו דרכיו ולא ישבו בִנְתִיבֹתָיו (שם כד יג). – נְתִיבוֹת עולם, דרכי החיים המקובלים מאז: כה אמר יי' עמדו על דרכים וראו ושאלו לִנְתִיבוֹת עולם אי-זה דרך הטוב ולכו בה (ירמ' ו יו). – בית נְתִיבוֹת: בראש מרמים עלי דרך בית נְתִיבוֹת נצבה (משלי ח ב). – ובספר יצירה, ל"ב נתיבות החכמה שבהן יצר היוצר את העולם: בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יי' צבאות אלהי ישראל וכו' עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות (ספ' יצירה א א-ב). – ואמר המשורר: לאלהינו נאמר בסבר לבבות נודע בשלשים ושתים נתיבות על כלם אותות כתובות כי זה אלהים אלהינו (ראב"ע, הוא יי' אלהינו). – בֵּית נְתִיבוֹת, פרשת דרכים, המקום שמשם מתפצלים נתיבות רבות; – והשתמשו בו בספרות החדשה במשמ' תחנה, בית שבו נחים הנוסעים ברכבת מסלת הברזל.