ש"ז, מ"ר נְתָחִים, כנ' נְתָחָיו, נְתָחֶיהָ, – א) נֵתַח בשר וכיוצא בזה, חלק חתוך מהשאר, Stück; morceau; piece: ורחצת קרבו וכרעיו (של האיל) ונתת על נְתָחָיו ועל ראשו (שמות כט יז). וערכו בני אהרן הכהנים את הַנְּתָחִים (של העולה) את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש (ויקר' א ח). ויקטר משה את האש ואת הַנְּתָחִים ואת הפדר (שם ח כ). ואת העולה המציאו אליו לִנְתָחֶיהָ ואת הראש (שם ט יג). ויקח את המאכלת ויחזק בפלגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נְתָחִים וישלחה בכל גבול ישראל (שפט' יט כט). אסף נְתָחֶיהָ (של הסיר) אליה כל נֵתַח טוב ירך וכתף (יחזק' כד ד). סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה  לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ (שם ו). – ואמר בן סירא: בעלותו על מזבח הוד ויהדר עזרת מקדש בקבלו נתחים מיד אחיו והוא נצב על מערכות (ב"ס גני' נ יב). ובתלמ': יכול ינתח נתחיה לנתחיהם תלמוד לומר אותה אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיהם (ספרא, ויקר' נדבה ד ה). נתחים שהיו בכלל הפשטה (שם ו). – ואמר הפיטן: ואם כל בהמות וחיות קרוצים נתחים ערוכים על העצים (שיר היחוד ליום א). – ב) °כל אחד מאברי הגוף: עצמי יבכיון אלה על אלה ונתחי יהמיון קצתם על קצתם ואף אני במו פי אקונן על כלם (מנחם ב"ס, אגר' לחסדאי הנשיא). נעמו בראות הדרת פניו עונים יום אותו רואות עד כי אוו נתחי כל איש אלו יהיו כלם רואות (רמב"ע, תרשישא שמב). אחזה שדי מנתחי אשר בידו נפש כל חי (ר"י הלוי, שם אלהים). אני ישן ולבי ער והנה נתחי נצבו לריב כצרים וקם עין אלי אזן ולשון והרחיב פה ונשא קול והרים (ראב"ע, חדשים מעשי אל). ונעשה כיס לביצים עם גידים מתוחים למשוך בהם תמצית כל הנתחים להיות זרע המוליד (ספר הנמצא, מיוחס לרמב"ם, יט). ינצחו בך הכוחות הפועלים על הנפעלים ותכונת כל נתחיך תכונה שלמה המשרתים והמושלים (רש"ט פלקירא, המבקש כד). כל מי שעצר בתאותו ואסר את קיבתו רבו שבחיו והביא לידי בריאות כל נתחיו במקור נדפס 'נחחיו' (ר"י זבארה, שעשוע' הוצ' דודזון ח 84). עיניה כיונים ולחייה כשושנים ושפתותיה כחוט השנים ושניה כפנינים ושני שדיה רמונים ולא אוכל להלל כל נתחיה כי קצרה לשוני משבחיה (שם יב 134). והוא (זרע האדם) דם תאות איש תמשכהו ומכל הנתחים תקבצהו (הוא, בתי הנפש צה). ושמו אל (את הלב) גביר על כל נתחיו ועורקים דופקים המה שלוחיו (שם קה). – ובהשאלה, פֵרֶק או חֵלֶק מחלקי הספר וכדומ': וכל חלק וחלק מן החמשה הנזכרים ינתח לשני חלקים והנתח הראשון מהחלק הראשון לבד יפרד והיה לששה פרקים ומעתה נתחיל החלק הראשון מנותח לשני נתחים כנזכר בנתח הראשון נניח בו הספיקות הנופלות על צד המחייב וכו' בנתח השני נניח הדמויים הנופלים על צד השולל (ר"ד מרוקא, זכות אדם פתיח'). – חלק וחלוּקה: והנה התבאר בהפך מזה וכו' לכן כל אלה הנתחים1 הם שוא ונשאר שכל הנפשות הם אחת בעצם ובמספר הרבה במקרה הנושאים (ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש ח:). א"כ כהבטל זה הנתח מן ההבדלים ונשאר בהכרח הנתח האחר כלומר שיש לבחירה שום שורש ראשון וכו' (הוא, שם, ג' ענינים נוספים מה:).