סֹאַן, — סָאַן הַסְּאוֹן, היה לבוש(?) — עי' ערך סאון. — ופשט השמוש בפעל זה בסהמ"א במשמ' מתחלפות לפי הפרושים הרבים. במשמ' מָדַד: מי סואן כסאתך מי עץ כעלילותיך מי פועל בפלאיך (מי אדיר, יוצ' יוה"כ). — ובמשמ' הָמָה ורָעַשׁ: לשובב יעקב אליו ולאסוף פזורי דת לאל נוטה מעונים ולבנות נגדעי הנהלאה ולסאון שופטי הרג סאונים (רשב"ג, עטה הוד). בדרכך סואן להלוך מאן אדוני לתתי (ראב"ע, את תפארתי). אך הוא סואן ידו יקפץ (אד"ם לבנסון, דל מבין טו). הרוח אך סואן יהום הסער (מיכ"ל, התפלה). פיהו סֹאן בחימה (הוא, הריסות טרויא). קול סֹאן ברעש (שם). וכרעם אדיר סאן משמי זהר משק המונו מערוץ כפים יער (יל"ג, דוד ומיכל א 18). וסערה סאנה כים רותח ורעמים המו וברקים עברו (הוא, שם ו 61).