סָבָא
ש"ז, מ"ר סָבָאִים, — כמו סֹבֵא: וקול המון שלו בה ואל אנשים מרב אדם מובאים סָבָאים1 ממדבר (יחזק' כג מב).
1 כך הקרי, והכתיב סובאים, אבל גם לפי הכתיב וגם לפי הקרי אין מליצת הכתוב מתישבת בדרך טבעי, ורגלים לדבר כי המלה סובאים היא כפולה של המלה מובאים. אך לפי הנוסחה המסורה החליטו הקדמונ' וגם רוב החדשים כי הוא שֵׁם.