°, ש"ז, בכנ' סֻבּוֹ, —  שה"פ, חזרה למקום שהיה שם קודם: ילדי ימים חשו לצבוא על לב הכחיד יגון רבו כמעט מזער מנהו נשאר שלף עליו פרוד חרבו אך בו ישוב יהפוך ידו ישוט אכן אליו סבו (רמב"ע, ילדי ימים).