ב. סֹב
°, ש"ז, בכנ' סֻבּוֹ, — שה"פ, חזרה למקום שהיה שם קודם: ילדי ימים חשו לצבוא על לב הכחיד יגון רבו כמעט מזער מנהו נשאר שלף עליו פרוד חרבו אך בו ישוב יהפוך ידו ישוט אכן אליו סבו (רמב"ע, ילדי ימים).
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.