*, סובב, ש"ז, — דבר הסובב, ביחוד סוֹבֵב של גלגל, העגול העליון החיצון של האופן, חִשּׁוּק Reifen; circonférence d'une rue; rim of a wheel: העושה כלים מן העשת וכו' ומן הסובב של גלגל וכו' טהורין (כלים יא ג). — ובפרט הבליטה האמצעית שמסביב למזבח בין היסוד ובין ראש המזבח1: עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית (זבח' ה ג). עולת העוף כיצד היתה נעשית עלה בכבש ופנה לסובב וכו' (שם ו ה). אם אין הצדדין מחזיקין (את האיברים והפרדים) סודרין אותם בסובב על הכבש (תמיד ב א). עלה (המזבח) חמש ונכנס אמה זה הסובב נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה (מדות ג א). שכל מזבח שאין בו לא קרן ולא כבש ולא יסוד2 פסול ר' יוסי בר' יהודה אומר אף הסובב (תוספת' סוכ' ג יו). — ובסהמ"א: במשמ' סבּוּב ועגּוּל: אין לך סובב ואין לך פאה על כן אותך חי לא ראה (שיר היחוד ב).