סֹבֵא

ש"ז, סמי' סֹבְאֵי, — מי שמרבה לשתות משקה משכר וכדומ', Säufer; buveur; wine-bibber, drunkard: זולל וְסֹבֵא (דבר' כא כ). אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו כי סֹבֵא וזולל יורש (משלי כג כ–כא).