סַבּוֹתִי, סָבְבוּ, סְבָבוּנִי, סְבָבֻנִי, סַבּוּנִי, סְבָבוּנוּ, סְבָבֻהוּ, סְבָבוּם, סַבֹּתֶם, סֹבָב, סֹבְבִים, סֹב, לִסְבֹּב, סֹב, סֹבִּי, סֹבּוּ, יָסֹב, וִיָסָב, יְסוּבֵּנִי, יְסֻבֶּנוּ, נָסֹב, וַנָּסָב, תָסֹבּוּ, יָסֹבּוּ, יְסֻבֻּהוּ, תְּסֻבֶּינָה, יִסֹּב, יִסּוֹב, וַיִּסֹּב, תִּסֹב, וַתִּסֹב. —  א) פ"ע, פנה האדם הנה או הנה, ביחוד לעשות דבר מה, החליף את מעמדו בתנועה סבובית, הפנה פניו וגופו מהצד שיהיו מכֻונים לצד אחר, sich enden; tourner; to turn: ויגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויִּסֹּב ויעבר וירד הגלגל (ש"א יה יב; גם שם כז).  ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סֹבּוּ והמיתו כהני יי' וכו' ויאמר המלך לדויג סֹב אתה ופגע בכהנים וַיִּסֹּב דויג האדומי ויפגע הוא בכהנים (שם כב יז-יח).  ויקם יואב וילך גשורה ויבא את אבשלם ירושלם ויאמר המלך יִסֹּב אל ביתו ופני לא יראה וַיִּסֹּב אבשלום אל ביתו (ש"ב יד כג-כד).  וַיָּסֹבּוּ עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את אבשלום וימתהו (שם יח יה; גם שם ל).  וכל מעין מים יסתמו וכל עץ טוב יפילו עד השאיר אבניה כקיר חרשת וַיָּסֹבּוּ הקלעים ויכוה (מ"ב ג כה)   וילך רכב הסוס לקראתו ויאמר כה אמר המלך השלום ויאמר יהוא מה לך ולשלום סֹב אל אחרי  (שם ט יח).  וַיָסֹבּוּ כל העם אשר שבה ישמעאל מן המצפה וישבו וילכו אל יוחנן בן קרח (ירמ' מא יד).   את רוח הדרום מדד חמש מאות קנים בקנה המדה סָבַב אל רוח הים מדד חמש מאות קנים בקנה המדה (יחזק' מב יח-יט).   תרב גדלתי וְתִסֹּב1   תנחמני (תהל' עא כא).  עד שיפוח היום ונסו הצללים סֹב דמה לך דודי לצבי (שה"ש ב יז).  וילכו כל העם איש לביתו וַיִּסֹּב2 דויד לברך את ביתו (דהי"א יו מג). —  וסַב מֵעַל פלוני, מאצלו, מפניו וכדומ': וַיִּסֹּב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם (בראש' מב כד).  וַיִּסֹּב (דוד) מאצלו אל מול אחר (ש"א יז ל).  ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר וַיִּסֹּב דוד מפניו פעמים (שם יח יא). — וגם דברים לא בע"ח, הירדן סַב לאחור, נסגו מימיו לאחור: הים ראה וינוס הירדן יִסֹּב לאחור וכו' מה לך הים כי תנוס הירדן תִּסֹּב לאחור (תהל' קיד ג-ה).  והדלת על צירה: הדלת תִּסֹּב על צירה ועצל על מטתו (משלי כו יד). — וְהָרוּחַ: הולך אל דרום וְסוֹבֵב אל צפון (קהל' א ו). —  וְכוֹס הַפֻּרְעָנוּת: תִּסּוֹב עליך כוס ימין יי' וקיקלון על כבודך (חבק' ב יו). —  ואמר המשורר: בת בבל הנה מהרה תסוב הכוס עליך אשרי שיאחז ונפץ את עולליך (ראב"ע, אלהי אודה על חטאי). —  ובמשמ' פנה לעשות דבר בענין אחר: וְסַבּוֹתִי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש (קהל' ב כ; גם שם ז כה). — ובמשמ' יֵהָפֵך: יִסּוֹב3 כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגד ירושלם וראמה וישבה תחתיה (זכר' יד י). —  ב) סָבַב בְּמָקוֹם, הלך וחזר הנה והנה בכל המקום: והלך (שמואל) מדי שנה בשנה וְסָבַב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל (ש"א ז יו).  וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום וַיָּסֹבּוּ דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה (מ"ב ג ט).  קחי כנור סֹבִּי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי (ישע' כג יו).  מצאני השמרם הַסֹּבְבִים בעיר הכוני פצעוני (שה"ש ה ז).  כי הלך האדם אל בית עלמו וְסָבְבוּ בשוק הסופדים (קהל' יב ה).  וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת יי' וַיָּסֹבּוּ בכל ערי יהודה וילמדו בעם (דהי"ב יז ט). —  וְהָרוּחַ: סוֹבֵב סֹבֵב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח (קהל' א ו). —  ובמדרש: וכשהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם והולך וסובב כל עיירות ישראל וכו' דרך העולם בעלי דינין הולכין אצל הדיין ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום (מד"ר במד' יח). —  ואמר המקונן: כנשר אאריך קרחה ואתנודד כמו דיה  ואסוב עיר בקינותי ובכי רב ותאניה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). — ומצוי בסהמ"א בענין סבוב והקפת גרמי השמים: מי יהוה גדלתך בהקיפך על גלגל האש גלגל הרקיע ובו הירח ומזיו השמש שואף וזורח ובשעה ועשרים יום יסוב גלגלו ויעלה דרך גבולו (רשב"ג, כתר מלכות). והחמה סובבת ברקיע כנגד גלגל המזלות (ראב"ח הנשיא, העבור א ב).   וכל עיגול אשר ברקיע סובב ומתגלגל אנו קורין אותו גלגל (שם).  חייב חפץ האלהים וחכמתו סבוב הגלגל העליון אשר יסוב פעם בכל עשרים וארבע שעות (ר"י א"ת, כוזרי ה ב).  אם החדש עד סב הלבנה גלגל המזלות שהם שבעה ועשרים יום ושעות מגבלות (ראב"ע, הקדמ' א לפרושו על התורה).  העגולה שסובבת בה הירח תמיד היא נוטה מעל העגולה שסובבת בה השמש תמיד (רמב"ם, קדוה"ח יו א).  הסכימו כולם שיש לעולם מנהיג והוא מסבב הגלגל  ואין הגלגל סובב מאליו (הוא, אגר' לקהל מרסיליה).  הכוכבים המיושבים גם הם סובבים בכל יום וזורחים ומתגלגלים על גלילי מסיבתם רצים עליהם בכל יום ושבים (ר"י הישראלי, יסו"ע ב ז). —  ובהשאלה: ידיעת העקרים והבנת ההתחלות שעליהם דרכי יסודי הדתות בכלל סובבים (ר"י אלבו, הקדמ' העקרים).   וזה כי כמו שבכל חכמה יונחו בתחלתה הדברים וההתחלות שעליהן תסוב החכמה ההיא והם שרשים לאמת כל הדברים שיבאו בה כן נכתבו בפרשת בראשית ג' ענינים חלוקים זה מזה יתבאר בכל אחד מהן עקר מאלו העקרים להורות כי אלו הם שרשים ויסודות לתורה אלהית שעליהם תסוב היא וכל עניניה  וכו' ועל זה העקר סובב כל הספור אשר מבראשית עד אלה תולדות השמים (שם א יא). —  ג) עמד בעגול, התפשט בהקף מסביב: והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תְסֻבֶּינָה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי (בראש' לז ז).  לעזתים לאמר בא שמשון הנה וַיָּסֹבּוּ ויארבו לו כל  הלילה בשער העיר (שפט' יו ב). —  ובפרט בסעודה, במשתה וכדומ', ישב מסביב לשלחן בקצת נטיה על הצד, לפי המנהג לפנים4: ויקדש (שמואל) את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח ויהי בבואם וכו' ויאמר אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו כי לא נָסֹב עד באו פה (ש"א יו ה-יא). —  ואמר בן סירא: עם בעלה (של אשת איש) אל תטעם ואל (ת)סב עמו שכור (ב"ס, גני' ט ט).  [ראש שמוך א]ל [תתנשא]5 היה להם כאחד מהם דאג להם ואחר תסוב הכין צרכם ואחר6 תרבץ (שם לה א). —  ובתשברת, הקו הסֹּבֵב, הקו המקיף מסביבו להמרכז, שכל נקודותיו במרחק שוה ממנו: הנקודה אשר באמצע העגולה הוא השרש לכל הקוים היוצאים ממנה אל הקו הסובב בעגול (ר"י א"ת, רוח חן ב).  מחלוקת גדולה בין חכמי האומות במדת העגול כי בטלמיוס אומר כי הקו הסובב הוא מן האלכסון שלשה כמהו וח' חלקים וכו' והנה אם היה האלכסון ט"ו יהיה הקו הסובב מ"ז וחכמי המדות אומרים אם האלכסון ז' יהיה הקו הסובב כ"ב (ראב"ע, ספ' השם ו).  וכשנכ' ששה וששים מיל ושני שלישית מיל בשלש מאות וששים מספר חלקי הגלגל יתקבץ מזה ארבע' ועשרים אלף מיל וזהו הקו הסובב בכדור הארץ (רש"ט פלקירא, המבקש עט). שיום השבת הוא נקודת המרכז שעליה תסוב עגולה הששת ימים (ר' משה די וידאש, ראשית חכמה, הקדושה קו.). —  פ"י, סב את המקום, הלך סביב סביב לו: ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לִסְבֹּב7  את ארץ אדום (במד' כא ד).  ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר יי' אלי וַנָּסָב את הר שעיר ימים רבים ויאמר יי' אלי לאמר רב לכם סֹב את ההר זה פנו לכם צפונה (דבר' ב א-ג).  וְסַבֹּתֶם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת וכו' וביום השביעי תָּסֹבּוּ את העיר שבע פעמים (יהוש' ו ג-ד; גם שם ז; שם יד-יה).  וילך במדבר וַיָּסָב את ארץ אדום ואת ארץ מואב (שפט' יא יח).  סֹבּוּ ציון והקיפוה ספרו מגדליה (תהל' מח יג. —  והנהר שמימיו הולכים: שם (הנהר) האחד פישון הוא הסֹּבֵב את כל ארץ החוילה וכו' ושם הנהר השני גיחון הוא הַסּוֹבֵב את כל ארץ כוש (בראש' ב יא-יג). —  סבב האויב את העיר, הקיף אותה וחנה מסביב לה: וישכם משרת איש האלהים לקום והנה חיל סוֹבֵב את העיר וסוס ורכב (מ"ב ו יה).  עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסָבַב אתה ובנה עליה מצודים גדולים (תהל' ט יד). —  לסבב אותו, הקיפו מכל צד: סְבָבוּנִי פרים רבים אבירי בשן כתרוני (תהל' כב יג; גם שם יז; שם קט ג; שם קיח י; שם יא; שם יב. — ובהשאלה במליצה: סבָבֻנִי בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל (הוש' יב א). —  וסַב עליו: ויקמו עלי בעלי הגבעה וַיָסֹבּוּ עלי את הבית לילה אותי דמו להרג ואת פלגשי ענו ותמת (שפט' כ ה).  יָסֹבּוּ עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמל (איוב יו יג).  ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט והמה אמרו מלך ישראל הוא וַיָסֹבּוּ עליו להלחם (דהי"ב יח לא). —  וסב אליו, כמו אותו: ויעבר יהורם עם שריו וכל הרכב עמו וכו' ויך את אדום הַסּוֹבֵב אליו ואת שרי הרכב (שם כא ט). —  ודברים מפשטים: חבלי שאול סַבֻּנִי8 קדמני מקשי מות (ש"ב כב ו).  כל רעתם זכרתי עתה סְבָבוּם מעלליהם נגד פני היו (הוש' ז ב).  למה אירא בימי רע עון עקבי יְסוּבֵּנִי (תהל' מט ו; גם שם פח יח). —  ומלחמות: אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יי' אלהיו מפני המלחמה אשר סְבָבֻהוּ עד תת י' אתם תחת כפות רגלו (מ"א ה יז). — סַב דָבָר את דָבָר, הדבר עומד או מתפשט סביב להדבר השני: ופקעים מתחת לשפתו (של הים) סביב סֹבְבִים אתו עשר באמה מקפים את הים סביב (שם ז כד).   יסכהו צאלים צללו יְסֻבּוּהוּ ערבי נחל (איוב מ כב).  ודמות בקרים לו (להים) סביב סביב סוֹבְבִים אתו עשר באמה (דהי"ב ד ג).  ואחרי כן בנה חומה חיצונה לעיר דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים וְסָבַב לעפל ויגביהה מאד (שם לג יד). — וחוט או קו סַב את הדבר, הקיף אותו סביב סביב: שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט שתים עשרה אמה יָסֹב את העמוד השני (מ"א ז יה).  ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגל סביב וחמש באמה קומתו וקוה9 שלשים באמה  יָסֹב אתו סביב (שם כג).  והעמודים שמנה עשרה אמה קומת העמד האחד וחוט שתים עשרה אמה יְסֻבֶּנּוּ (ירמ' נב כא). —  ומצוי במדרש: לאוהבו של מלך שהיה נפנה מן העולם והיו בניו סובבין את מטתו (מד"ר בראש' צח).  רועה שהיה רועה צאנו וראה זאבים באין על הצאן והיה סובב את הצאן שלא ינזקו (שם שמות כ).  וכן אמרו שהאש סובבת כל העולם  כולו למעלה עד הרקיע (שם במד' יד). —  ואמר המשורר: לראות שמואל הרואה אני עולה להיות לביתו סובבת ומקיפה (רשב"ג, מי זאת). —  ופעו', סָבוּב, סְבוּבִים, כמו סוֹבֵב, סוֹבְבִים: פגע בו (במשה כשעלה למרום) גדוד של מלאכי חבלה שהם סבובים10 לכסא הכבוד שהם גיבורים ועצומים (פסיק' רבתי כ). — °ובמשמ' שָׁב, כמו מוּסָב: ויביע סבוב לשמן ולא לזבוב (לאמר שהפעל יביע הולך להמלה שמן ולא לזבובי) (תשובות דונש, 52). —  ה) סַב בְּדָבָר, גרם, היה סבה לדבר: ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי שם דויג האדמי כי הגד יגיד לשאול אנכי סַבֹּתִי11 בכל נפש בית אביך (ש"א כב כב). — ומצוי בסהמ"א: זה הדואג סובב לנפשו דבר רע והנה הוא מחסרי הדעת (רש"ט פלקירא, צרי היגון 15). — ואמר המליץ: ועוד כי חולשתי אתה סבות ומדוע אלי רבות כי עד דק פסלתני וכעצי עולה בקעתני (ר' שם טוב ארדוטיל, אגר' מליצה, בספ' ד"ח מט).

— נִפע', נָסַב, נָסַבָּה, נָסְבָה, נָסַבּוּ, יִסַּבּוּ, — א) נתחלף מעמדו, נפנה לצד מן הצדדים, כמו קל א): חברת אשה אל אחתה כנפיהם לא יסַּבּוּ בלכתן איש אל עבר פניו ילכו (יחזק' א ט; גם שם יב; שם י יו). — וְהַגְּבוּל: והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה וְנָסַב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים וכו' ועבר עצמנה וְנָסַב הגבול מעצמון נחלה מצרים (במד' לד ג-ה).  ועלה (הגבול) מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה וְנָסַב הקרקעה (יהוש' יה ג; גם שם י; שם יו ו; שם יח יד).  ונבנתה העיר ליי' ממגדל חננאל עד שער הפנה ויצא עוד קוה המדה נגדו על גבעת גרב וְנָסַב געתה (ירמ' לא לח-לט). — ובמלאכת הבנין, עשוי בסבּוּב, במדרגות הולכות וסובבות: ורחבה וְנָסְבָה12 למעלה למעלה לצלעות כי מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רחב לבית למעלה וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה (יחזק' מא ז). — ובהשאלה, נָסבּה נחלה משבט לשבט, עברה ע"י נשואים וכיוצא בזה: ולא תִסֹּב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל וכו' למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו ולא תִסֹּב נחלה ממטה למטה אחר (במד' לו ו-ט). —  ונָסַב רכוש פלוני לפלוני, במשמ' זו: וְנָסַבּוּ בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו (ירמ' ו יב).  יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נָסַבָּה13 אלי אמלאה החרבה (יחזק' כו ב). — וּמְלוּכָה: ויאמר (אדניה) את ידעת כי לי היתה המלוכה ועלי שמו כל ישראל פניהם למלך וַתִּסֹּב המלוכה ותהי לאחי כי מיי' היתה לו (מ"א ב יה). — ואמר בן סירא: מלכות מגוי אל גוי תסוב בגלל חמס גאוה (ב"ס, גני' י ח). — ב) נָסַבּוּ האנשים את הבית, על הבית, כמו קל ד), במשמ' הקיפוהו מכל צד: טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נָסַבּוּ על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה (בראש' יט ד).  המה מטיבים את לבם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נָסַבּוּ את הבית מתדפקים על הדלת (שפט' יט כב). — ועל פלוני: וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ וְנָסַבּוּ עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ (יהוש' ז ט).— ובמדרש: אבל אמצעות של חלה תחתונה נוגעת בשלחן לפי שחלה עשויה כמין ספינה רוקדת חדה מלמטה ונסבה ורחבה למעלה14 (מד"ר במד' ד).

— פִע', סִבֵּב, מקו' סַבֵּב, — א) סבב את פני הדברים, שִׁנָּה אותם, עשה שתהיה להם צורה אחרת: כי עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים האלה לבעבור סַבֵּב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה (ש"ב יד יט-כ). — ומצוי בסהמ"א במשמ' זו: והדברים ההם עם קצר הלשון קשים להעשות כי אם על ידי תחבולה גדולה ומחשבה ארוכה לבעבור סבב את פני הדבר (ר"י א"ת, הרקמה, הקדמ' II.).— ב) *סִבַּב במקום, את המקום, חִזֵּר, כמו קל משמ' ב): עירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחין מתוכן המצורעים ומסבבין לתוכן15 מת עד שירצו (כלים א ז).  אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאמנה אותן מבן חדש יכול אני מחזר ומסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד ואחד (מד"ר במד' ג).  ומשה היה מסבב את העיר ויגע ג' ימים וג' לילות למצוא ארונו של יוסף וכו' משנתיגע הרבה פגעה בו סגולה וראתה משה שהיה עיף מן היגיעה אמרה לו אדוני משה למה אתה עיף אמר לה ג' ימים וג' לילות סבבתי את העיר למצוא ארונו של יוסף ואין אני מוצא אותו (שם דבר' יא)  מעשה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות והיה מכריז ואומר מי מבקש סם חיים וכו' (תנחומ' מצורע ה). — ואמר הפיטן: זכור סבב צקלג ונגב עמלק יושב בארץ הנגב (ר"א קליר, זכור איש, קרוב' לפורים). — *סִבֵּב על הפתחים, הלך וחזר מפתח לפתח לקבץ נדבות; המסבב על הפתחים אין נזקקין לו לכל דבר (תוספת' פאה ד ח).  בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפילו את מסבב על הפתחים (ירוש' שם א א).  אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי זה בקופתו  וזה בקופתו עמד וברח לו מפניהם (מד"ר רות א א).  וכל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון (תנחומ' ויחי י). —  ג) *הקיף סביב סביב: פתח ר"א בן ערך במעשה המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה16 כל האילנות שבשדה (חגי' יד:). מעשה בגוי אחד שרדף אחר ישראל להרגו ולא הגיעו עד שבא נחש וסיבבו והפילו (פסיק' רבתי ל). — ואמר הפיטן: כל היצורים גבול סבבתם אל ראשיתם ולאחריתם (שיר היחוד ג). — ובמשמ' פ"י, גרם, עשה שֶׁיָסֹב, שיעמד או יתפשט מסביב לדבר: וכשם שברא הקב"ה ארבע רוחות העולם כך סיבב לכסא ארבע חיות (מד"ר במד' ב).. — °סִבֵּב את הגלגל, הניעו באופן שיסב סביב לעצמו: ואם פטר אדם את המים עד שבאו וסבבו את הגלגל ושחט בסביבתו הרי זו כשרה (רמב"ם, שחיטה ב יג).  שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף (יסוה"ת א ה). — ואת הראש, גרם לו בלבול וכאב ראש: חוזק היין מסבב ראשי במחוש ראש (ערוך, ערך הגרני). — ובהשאלה, *סִבֵּב את פלוני, עסק בו וטפֵּל בו: הרבה סיבב עשו את הורו זה זה אביו שהיה זקוק לו להאכילו (ר' חנינא,מד"ר דבר' א). —  *סִבֵּב אותו בדברים, הפליגו בדברים מענין לענין: הלכו (חכמי ישראל אצל ר' דוסא בן הרכינס) וכו' התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת (יבמ' טז.)   — וכמו"כ °סִבֵּב עמו בדברים: ואל יאמר לו (המחזיר חוב שעברה עליו שביעית) בחובי אני נותן לך אלא יאמר לו שלי הם ומתנה אני נותן לך החזיר לו חובו ולא אמר לו כן מסבב עמו בדברים עד שיאמר לו שלי הם ובמתנה נתתים לך (רמב"ם, שמיטה ויובל ט כח-כט). — ד) °גָרַם, היה סבה: נגף אח ושאלו אלוה למען יודה ויתהולל תשובתו כמסבב וצודה על כן נקמו אל באף רודה (רסע"ג, תשו' על חוי הבלכי 6)..  שלא יהיה הדבר לפוקה ולמכשול ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר (רמב"ם, רוצח ושמיר' נפש ב ה).  והרי הוא (אחאב) הרשע לא הרג בידו (את נבות) אלא סיבב קל וחומר להורג בידו (הוא, שם ד ט).  ומהם מי שיגיע (הממון) אליו בדרך הירושה והדומה לזה ולולי הם לא היה מגיע אליו ממנו ומשבח הסיבה מבלעדי המסבב (ר"י א"ת, חו"ה הבטחון ד).  שהמצות הנסתרות והם הכוונות המסבבות המצות המעשיות הם החלק האלוהי (ר"י ב"ר אנטולי, מלמד התלמידים, קעז:).  ואל תשים את לבך לדברי הטפשות והסכלות שאומרין החוזים בכוכבים שמזל האדם העולה בעת יציאתו מרחם אמו וצורת הכוכבים השבעה במקומותם במזלות באותה שעה היא העלה המסבבת להיות הילוד חכם או סכל (ר"י אבן עקנון, ספ' מוסר ב טז).  לבל יעלה על לב כי גלגל מזלו סבב רעתו (ר"מ אלשיך, איוב א יד).  הגדולה לאדם בעולם הזה מסבבה שמקנאים בו בני אדם ומוציאתו מן העולם בלא זמנו (ר"י אבוהב, מנוה"מ א א ג א) — מְסַבֵּב הַסִּבּוֹת, כנוי לאלהים: אני אריסטוטליס בן פליננוס הייתי משרת ניטפוריש בן המלך הגדול דיפסטיאניס למדתי והבינותי שבח ותהילה למורה הצדק ומסבב הסבות (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופים א י).

— פועֵ', תְּסוֹבֵב, אֲסוֹבְבָה, תּסוֹבְבֵנִי, יְסוֹבְבֵנִי, יְסֹבְבֶנְהוּ, יְסוֹבְבֶנּוּ, תְּסוֹבְבֶךָ, יְסוֹבְבוּ, יְסוֹבְבֻהָ, — א) סוֹבֵב במקום, חזר בכל המקום: אקומה נא וַאֲסוֹבְבָה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי (שה"ש ג ב)  ישובו לערב יהמו ככלב ויסוֹבבוּ עיר (תהל' נט ז). — נקבה תְּסוֹבֵב גבר: שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אלה עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא יי' חדשה בארץ נקבה תּסוֹבֵב17 גבר (ירמ' לא כ-כא).— ב) הקיף, הלך סביב סביב: ארחץ בנקיון כפי וַאֲסֹבבָה את מזבחך יי' (תהל' כו ו). — הקיפו מכל צד: ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יְסֹבְבֶנְהוּ יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (דבר' לב י).  ועדת לאמים תְּסוֹבְבֶךָ (תהל' ז ח).  אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תְּסוֹבְבֵנִי סלה (שם לב ז). ומי הים וכדומ': ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יְסֹבְבֵנִי כל משבריך וגליך עלי עברו (יונ' ב ד). — אפפוני מים עד נפש תהום יְסֹבְבֵנִי סוף חבוש לראשי (שם ו). —   ודברים מפשטים: רבים מכאובים לרשע והבוטח ביי' חסד יְסוֹבְבֶנּוּ (תהל' לב י).  כי ראיתי חמס וריב בעיר יומם ולילה יְסוֹבְבֻהָ על חומתיה ואון ועמל בקרבה (שם נה י-יא). — ואמר המשורר: אישבם אסובבם אחובבם ואוהבם נדבות (ראב"ע, אני אני).  מה יחפשו לבות חפים הוא יסובבם על שמו ינוסון נרדפים הוא ישובבם (הוא, אל אמת). — ובחכמת דקדוק: הנה תשים באות השנית אחת מן התנועות שהן ז' מלכים ותסובב התנועה עם כל התנועות וכו', והנה אם שמת תנועה באות הראשון תסובבנו עם כל התנועות גם פעם מלעיל גם פעם מלרע (הוא, ספ' השם ז).

— פֻע', *סֻבַּב, בינ' נק' מְסֻבֶּבֶת, מ"ר מסֻבִּים18, מסובין, — א) שסבבוהו, ‎שהקיפוהו מסביב: ר"א אומר עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת (במחיצה) וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת  ועולה למעלה מן הרקיע ורבי יהושע אומר עולם לקובה הוא דומה ורוח צפונית מסובבת וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כפה ב"ב כה:). (עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסובין19 לו ליום הדין (רשב"ל, ע"ז יח.). — ב) במ"ר, הרבוי של מסב, במשמ' יושב במסבה אל השלחן: מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ביריחו הביאו לפניהם כותבות וכו' (תוספת' ברכ' ד יב).  מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום וכו' (שם ברכ' ה ב).  אורחין שהיו מסובין אצל בעה"ב וקידש עליהם היום עקרו עם חשכה לבית המדרש חזרו ומזגו להם את הכוס (ר' יהודה, שם ג).  פועלים שהיו מסובין ואוכלין והותירו פרוסות או שהיו אורחין מסובין ואוכלין והותירו פרוסות ונתנום לשמש (  שם דמאי ה ז). מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בביתו של בייתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהילכות הפסח כל אותו הלילה (שם פסח' י יב).  כשעשה רבן גמליאל סעודה לחכמים היו כל חכמי ישראל מסובים אצלו עמד רבן גמליאל ושמשן (מכי' שמות, עמלק א).  וכשמברין אותו (את הכה"ג) כל העם מסובין על הארץ (סנה' ב א).  ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד וכאן להיות אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות (ר' לוי, ירוש' פסח' י א).  בני חבורה שהיו מסובים לשתות ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה (פסח' קא:).  והיו האומות רואין את ישראל מסובין ואוכלין מקלסין להקב"ה וכו' וכו' (מד"ר שמות כה).  לעתיד לבא הוא עושה שלום להם והם מסובין ואוכלין בגן עדן (שם).  זה שבט יהודה ובנימין שהיו מסובין בהיכלי עונג (שם במד' י).  שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין והלילה הזה כלנו מסובין (מה נשתנה, הגדה של פסח). — ומצוי בסהמ"א: לפי שכשבני אדם מסובין בתחילה כשממתינין לצורכי הסעודה שיתעכבו על השלחן (תשו' ר' שלמה, מעשה הגאונים סב).  שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו השכינה (רש"י, שמות יח יב). — וגם לא בסעודה, במשמ' היה יושב במסבת אנשים, בחבורת בני אדם, נשען על צדו: וכבר היה רבי טרפון ור' יוסי הגלילי ורבי עקיבא מסובים בבית ערוד נשאלו מי גדול תלמוד גדול או מעשה (ספרי דבר' מא).  ומעשה ברבי ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיו מסובין20 במקום אחד והיה ר' ישמעאל מוטה וראב"ע זקוף (ברכ' יא.).  אני ואתם בחלומי מסובין היינו21 על הר סיני ונתנה עלינו בת קול מן השמים עלו לכאן וכו' (ריב"ז, חגי' יד:).  פעם אחת היו (חכמי ישראל) מסובין בעליית בית גוריא ביריחו נתנה עליהם בת קול מן השמים וכו' שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליבם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (סנה' יא.). — ג) °בלשון המחקר והפלוסופיה, מה שנולד מֵהַסִּבָּה, תוצאה: והכל שב אל הסבה הראשונה לא בעבור כונה ממנה אבל הוא אצילות נאצלת ממנה סבה שנית ואח"כ שלישית ורביעית והתדבקו הסבות והמסובבות והשתלשו כאשר אתה רואה אותם (ר"י א"ת, כוזרי א א).  ואלו היה אפשר העדר הבורא היה נעדר המציאות כולו ותבטל מהות הסבות הרחוקות ממנו והמסובבות האחרונות ומה שביניהם (ר"ש א"ת, מו"נ א סט)  סבה ומסובב כענין עלה ועלול שמות נרדפים (הוא, פרוש מלים הזרות שבמו"נ).  ואין בזה שום סבה שתוליד מסובב שיש חפץ בו (רשב"א, מאמר על ישמעאל, הוצ' פרלס ד).  כי ההפסד הוא מסובב מהתנגדות הפכים נמצאים בנושא אחד בהיותם מתקוממים זה על זה ומפסידים זה את זה (ר"ע ספורנו, אור עמים מה.).  כי בסור הסבה יסור המסובב בודאי (ר"י מפיסא, מנח' קנא' ו).  כי אין הסבה התלויה במסובב ולא קודם במתאחר (שם 9).  הכריע הענין מטבעה הבריא שהסבה ראוי שתוקדם למסובב (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ג ז).  כי יתחייב מציאות הסבה במציאות המסובב ולא יחויב מציאות המסובב במציאות הסבה אלא בצורה (ר' משה הנרבוני, מאמר בבחירה, בספ' ד"ח, לח). — ואמר המליץ: מה יפיה ומה טובה שכלה מסובב והיא סבה היא לענוים ולנזירות צורה (עמנו', מחב' ג)

— הִתפ', °הִסְתַּבֵּב, הִסְתַּבֵּב הדבר, נתהוה ע"י סבות והסתעפות הדברים זה בזה: ואולי יסתבב שיצאו מקו יהדותם (ר' יצחק אבן לטיף, אגר' התשובה I, 65 קבץ על יד, הוצ' מק"נ). איך היו מסתבבים אלו הפליאות מצד רבוי הבריאות זה דבר עמוק (רשב"צ דוראן, תפארת ישראל, סוף דרוש ב).   כי מאין מצב לירידת האור שכל עוד שיתרחק מהפנים עליונים יתגלה (הנאצל) ויסתבב ממסובבו העליון ממנה והיינו עילה ועלול (עסיס רמונים, ב ו, ח:).

— הִתפוע', °הִסְתּובֵב, — התנועע בתנועת הגלגל סביב לעצמו, sich umdrehen; se rouler; to turn about מצוי בספרות עברית החדשה ובדבור.

— הִפע', הֵסֵב, הֲסִבֹּתָ, הֲסִבֹּתִי, הֵסַבּוּ, מֵסֵב, הָסֵב, הָסֵבִּי, לְהָסֵב, וַיַּסֵּב, וַיְסִבֵּנִי, נָסֵב, נָסֵבָּה, וַיַּסֵּבּוּ, — א) פ"י, עשה שיָסֹב, שיפנה לצד אחר: ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וכו' וַיַּסֵּב אלהים את העם דרך מדבר ים סוף (שמות יג יז-יח).  וישאל דוד ביי' (אם יעלה אל הפלשתים למלחמה) ויאמר לא תעלה הָסֵב22 (את אנשי המלחמה) אל23 אחריהם ובאת להם ממול בכאים (ש"ב ה כג).  ויוציאני דרך שער צפונה וַיּסִבֵּנִי דרך חוץ אל שער החוץ (יחזק' מז ב).  וירבעם הֵסֵב את המארב לבוא מאחריהם (דהי"ב יג יג).  כה אמר יי' אלהי ישראל הנני מֵסֵב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם את מלך בבל (ירמ' כא ד). — הֵסֵב את פניו, החזיר את פניו לאחור, לצד אחור: המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו וידביקו את בני דן ויקראו אל בני דן וַיַּסֵּבּוּ פניהם ויאמר למיכה מה לך כי נזעקת (שפט' יח כב-כג.  וַיַּסֵּב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל (מ"א ח יד; גם שם כא ד).  בימים ההם חלה חזקיהו למות וכו' וַיַּסֵּב את פניו אל הקיר ויתפלל אל יי' (מ"ב כ א-ב). — ובמליצה הֵסֵב פניו מפלוני, מדבר פלוני, פנה והתרחק ממנו: וַהֲסִבֹּתִי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה (יחזק' ז כב).  כי מעלו אבותינו ועשו הרע בעיני יי' אלהינו ויעזבהו וַיַּסֵּבּוּ פניהם ממשכן יי' ויתנו ערף (דהי"ב כט ו). — וְהֵסֵב עיניו מנגד פלוני: הָסֵבִּי עיניך מנגדי שהם הרהיבני (שה"ש ו ה). — ואת לִבּוֹ, הִטָּהוּ: ענני יי' ענני וידעו העם הזה כי אתה יי' האלהים ואתה הֲסִבֹּתָ את לבם אחרנית (מ"א יח לז). — וְהֵסֵב לב פלוני על פלוני, הטה לבו לטובה: ויעשו חג מצות שבעת ימים בשמחה כי שמחם יי' וְהֵסֵב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים (עזר' ו כב).— וְהֵסֵב את פלוני, או דבר פלוני, העתיקו ממקום למקום: ויאמרו גת יסֹב ארון אלהי ישראל וַיַּסֵּבּוּ את ארון אלהי ישראל ויהי אחרי הֵסֵבּוּ אתו ותהי יד יי' בעיר וכו' ויזעקו העקרנים לאמר הֵסֵבּוּ אלי את ארון אלהי ישראל להמיתני ש"א ה ח-י).  ועמשא מתגלל בדם בתוך המסלה וירא האיש כי עמד כל העם וַיַּסֵּב אתו מן המסלה השדה (ש"ב כ יב).  ואת מיסך השבת אשר בנו בבית ואת מבוא המלך החיצונה הֵסֵב בית יי' מפני מלך אשור (מ"ב יו יח).  נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל וכו' ויקבצו אלינו וְנָסִבָּה את ארון אלהינו אלינו (דהי"א יג ב-ג). — הֵסֵב אליו את העם, עשה שיבֹא אליו: וישלח אבנר מלאכים אל דוד וכו' כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך לְהָסֵב אליך את כל ישראל (ש"ב ג יב). — ואת הַמְּלוּכָה: ולא דרש (שאול) ביי' וימיתהו וַיַּסֵּב את המלוכה לדויד בן ישי (דהי"א י יד; גם שם יב כד). — *הֵסֵב את נחלתו, גרם שתסֹב לאחר, ואמר בן סירא: אל תתן לזונה נפשך פן תסיב24  את נחלתך (ב"ס, גני' ט ו). — ב) הִקִּיף מסביב, עשה שיקיף וילך סביב סביב: וַיַּסֵּב25 ארון יי' את העיר הקף פעם אחת (יהוש' ו יא)  נבנה את הערים האלה וְנָסֵב חומה ומגדלים דלתים ובריחים (דהי"ב יד ו). — וכמו שלמים, °הִסְבִּיב, ואמר הפיטן: ושכך כעס וחמה ועמך מסביבים אותך כחומה ואתה מן השמים תשגיח אותם לרחמה (או"א היה עם פיפיות, מוסף ר"ה).  ובכל פעם שיאמר אותם הפסוקים יסביב התרנגול סביב ראשו (מחז' ויטרי, סדר יוה"כ, שלט).  — ג) הֵסֵב את שמו, שִׁנָּה אותו, קרא לו בשם אחר: וימלך פרעה נכה את אליקים בן יאשיהו תחת יאשיהו אביו וַיַסֵּב את שמו יהויקים (מ"ב כג לד).  וימלך מלך בבל את מתניה דדו תחתיו וַיַּסֵּב את שמו צדקיהו (שם כד יז). — ובדקדוק, °הֵסֵב את פני המלה, שִׁנָּה את צורתה, הוסיף בה אות: אשר אמר דונש כי טית ודלית במשרתים יען כי שתיהם במתפעלים וכו' אך זה לא שירות ולא מלאכה אחרי כי לא יסבו פני המלה אשר הן בתוכה אנה ואנה כי כן פתרון בלא הן כבהן וכו' כי באמרו נצטדק הזדמינתון איננו מסב את המלה ולא יקרא משרת בלא סבת פני המלה (הכר' ר"ת על דונש 9 ). — ובמשמ' הטה את המלה בנטיות שונות: היכל יוכלו אנשי הלשון להסב מן תרומה תרמתי ומן תנופה תנפתי ומן תאוה תאותי ומן תחנה תחנתי (מנחם, מחברת, אבח). — ובמדרש, בהשמטת הפעו', כמו לֵב:  אמר הקב"ה לנח נח נתחייב דורך כלייה ואני עתיד להחריב את העולם ואעפי"כ עתיד  אני להסיב על עולמי ברחמים (פסיק' רבתי' יד). — ד) *כמו סַב קל, במשמ' ישב בהֵסֵּב אל שלחן האכילה: בעל הבית שהיה מיסב ואוכל קראו חברו לדבר עמו אין צריך לברך למפרע (תוספת' ברכ' ד יח).  כי זה צד סדר היסב בזמן שהן שתי מיטות גדול מיסב בראשו של ראשונה ושני לו למטה הימנו וכו' (שם ה ה).  חבר שהיה מיסב במשתה וסעודת עם  הארץ (שם דמאי ג ז).  פעם אחת נכנס אבא להסב בבית רבן גמליאל והביאו לפנין אניגרון ואכסיגרון ועליהן פלפלין שחוקות ומשך אבא את ידיו (ר"א בר' צדוק, שם יו"ט ב יו).  אימתי מסיבין26 על החודש לאור עיבורו הא כיצד חל להיות ערב שבת ושבת מסיבין26 עליו למוצאי שבת ( שם מגיל' ד טו)  היו יושבין לאכול כל אחד ואחד מברך לעצמו הסיבו27 אחד מברך לכלם (ברכ' ו ו). ואפילו עני שבישראל לא יאכל (בליל פסח) עד שיסב ולא יפחתו מארבע כוסות של יין (פסח' י א).  וכשמברין אותו (את הכה"ג) כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל (סנה' ב א).  מי שנכנס לבית המנוגע וכו' עד שישהה כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלן בלפתן (נגע' יג ט).  משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב (ר' אחא, ברכ' ב:).  אבל (אם הפועלים) עושין בסעודתן או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין כתיקונה (שם יו.).  ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם אל יצא כשהוא מבושם לשוק וכו' ואל יסב בחבורה של עמי הארץ (שם מג:).  השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא (ריב"ל, פסח' קח.).  שבעה מנודין לשמים אלו הן יהודי שאין לו אשה וכו' ויש אומרים אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה (שם קיג:).  מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר וכו' ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר (מו"ק כג:).  כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן וכו' ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן (סנה' כג.).  אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין (ר"י בן תימא, שם נט:28).  וכי יש בעל הבית שיעשה סעודה לאורחים ולא יהיה מיסב עמהם (מד"ר במד' יג).  לא דומה צערו של זה שהוא עומד לצערו של זה שהוא מיסב זה שהוא עומד לא אוכל ולא שותה דומה למשמש זה שמיסב ואינו אוכל צערו כפול ומכופל ופניו מוריקות (שם קהל' בכל עת).  ומעשה באדם אחד שעשה משתה לבנו כיון שבאו בני חבורה והסבו נכנס להביא יין ראה את החבית שמליאה שמן וחנק את עצמו ומת (דא"ר ח).  לעולם יהא אדם יודע אצל מי הוא יושב ואצל מי הוא עומד ואצל מי הוא מיסב (דא"ז ה).  הוי זהיר בדלתי ביתך שלא יהו נעולות בשעה שאתה מיסב באכילה ובשתיה (שם ט). —  ובסהמ"א: ראוהו מיסב עם עמי הארץ אין הסעודה בחזקת מעושרת (רמב"ם, מעשר י ו).  לפיכך בן חבר שהיה מיסב במשתה ע"ה אין הסעודה בחזקת מעושרת שמא אביו התנה עליו (שם ז).  ישראל וגוים שהסיבו יחד והדליק גוי הנר אם ברוב גוים מותר להשתמש לאורו (טוא"ח, שבת רעו). — ואמר הפיטן: ללבו ער הכל לצביונו ולדעתו לכנות ולשבח ואין מסב בסעודתו (אדיר ונאה, יוצ' לשבת אחר שבועות). — ואמר המליץ: והיה בתוך הקרואים איש זקן נודד כצפור מקן והוא מסב על השלחן הערוך כנחש כרוך (ר"י חריזי, תחכמ' ג). — והֵסֵב על המטה, ישב עליה ונשען על הצד: המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו וכו' ומסב עמו על המטה ואוכל עמו על השלחן (נדר' ד ד).  מציעין עשר מיטות שאם ירצה יסב על אחת (תוספת' שבת יב יו).  אכל ושתה המלך ונשתכר והיא צותה לעבדיה בחצי הלילה ועמדו והוציאוהו במיטה לבית אביה כיון שניער המלך משנתו אמר באיזה מקום אני מיסב אמרה לו בבית אבי (פסיק' רבתי ל)  — וצווי הַסֵּב: אמר לו לאדם הסב שעה אחת עד שיגיע שעת הסעודה (ר' יוסי, סדר אליהו רבא טו). —  ובסהמ"א: ומעמדו באותו המקום כאלו תאמר עומד או יושב שוכב או מיסב או נפול על פניו וכיוצא בהם (ר"י א"ת, רוח חן י). — ובמשמ'   פ"י, עשה שׁיסֵב: מה עשה הקב"ה הסיבן תחת ענני כבוד וכו' והאכילם מן (מד"ר שמות כה). — ודבר לא בע"ח, בנין וכדומ', במשמ' נטוי: בית שהוא מיסב29 על גבי בית המנוגע (תוספת' נגע' ז ד). — ה) *הסב בדבר מן הדברים, גרם, היה סבה להדבר: מעשה בר' אליעזר שנתפס על דברי מינות והעלו אותו לבמה לדון אמר לו אותו הגמון זקן כמותך יעסוק בדברים הללו אמר לו נאמן דיין עלי כסבור אותו הגמון שלא אמר אלא לו ולא נתכוין אלא נגד אביו שבשמים אמר לו הואיל והאמנתי עליך אף אני כך אמרתי אפשר שהסיבו30 הללו טועים דברים הללו (תוספת' חול' ב כד). —  ומצוי משמ' זו הרבה בספרות העברית החדשה.

— הָפע', יּוּסָּב, מֻסַבֹּת, מוּסַבֹּת, מוּסַבּוֹת, — שהסבו אותו, בכל משמ' ההִפע', — א) במשמ' הֶקֵּף מסביב: מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את שתי האבנים על שמת ישראל מֻסַבֹּת משבצות זהב תעשה אותם (שמות כח יא). — במשמ' סִבּוּב וְגִלְגּוּל: כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על כמן יוּסָּב31 כי במטה יחבט קצח וכמן בשבט (ישעיה כח כז).  ושתים דלתות לדלתות שתים מוּסַבּוֹת דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת (יחזק' מא כד). — במשמ' שנוי השם: ובני ראובן בנו את חשבון וכו' ואת נבו ואת בעל מעון מוּסַבֹּת שם ואת שבמה ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו (במד' לב לז-לח). — ובתלמ', בענין הֶסֵּבַּת נחלה משבט לשבט: שאני התם שכבר הוסבה (רב פפא, ב"ב קיב.). — ובסהמ"א, הוּסַב הדבר אל צד פלוני, הסב אותו שיהיה פונה ונוטה לעומת הצד ההוא: עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מוסבים כלפי האמצעי כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה (רש"י, שמות כה לז). —  ובהשאלה, °מאמר זה מוסב על המאמר הקודם, במשמ' שייך לזה: ולא יראו פני ריקם לפי פשוטו של מקרא דבר בפני עצמו הוא ואינו מוסב על הבכור שאין במצות בכור ראיית פנים (הוא, שמות לד כ).  הקצות לשון העשות וכן הטוח אבל חלץ את האבנים מוסב הלשון אל האדם שחלצן והוא משקל לשון כבד (הוא, ויקר' יד מג).  אז תבין יראת ה' מוסב על ענין של מעלה שאמר אם לבינה תקרא (הוא, משלי ב ה).  וישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע יוכיח כי הכל מוסב על משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ (הכר' ר"ת, דונש על מנחם 57).  וגם אני אכה כפי מוסב על ואתה בן אדם הך כף אל כף (ר' אליעזר מבלגנצי, יחזק' כא כב).  וארא כי נטמאה גם היא מוסב וארא על ותקע נפשי (שם כג יג).  הנה כל זה מוסב אל מה שאמר ברכות לראש צדיק (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי י יא).  ולענין הנמשל הנה כל זה מוסב אל הרשעים שזכר (שם יב).  וי"ל שמוסב על שלפניו וכאלו כתיב כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת ויחיו אותך ועל ידי כן יהרגוני (פענח רזא, לך לך, ח.).  כי מה שאמר אריסטו לא נגלה עדיין אין זה הדבור מוסב על גדרו בנפש אבל זה הדיבור הוא מוסב על מאמרי אפלטון בנפש (ר' הלל מוירקונא, תגמ' הנפש טו:).