סְגִירָה
°, ש"נ, שה"פ מן סָגַר: שנאמר סגר עליהם המדבר ואין סגירה אלא חיה רעה (מכיל' בשלח א). שהם היו משלימים לסגירת האהל מצדדיו וסגירת החצר מכל צדדיה (מד"ר במד' יג). — ובסהמ"א: ענין הכל ענין סגירה במנעול וכו' וכן נקרא במקום אחר הכבל בלשון סגירה (רד"ק, השרש' ערך נעל). — ואמר המשורר: אזי הריק חנית רמח וחרב וגם סגר להלחם סגירה1 (ר"ש הנגיד, אלוה עוז).
1 [עי' הערה של ר"ח ברודי.]