ממנו *סָגַל, °סִגּוּל, ‎°א. סֶגֶל, *ב. סֶגֶל, סְגֻלָּה, °מִסְגָּל, °הַסְגָּלָה, °סְגֻלּוּתִי, °סְגֻלִּיִּי.

— *פִע', סִגֵּל, פ"י, — עשה סְגֻלָּה, אסף וקבץ על יד כמו אל תוך אוצר: בן שנראה חלוק בחיי אביו מה שסיגל סיגל  לעצמו (ר' אמי, ירוש' ב"ב ט ה).  לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכל אחד מצרף דינר ומניחו (ספרי, דבר' מח).  לאחד שהיה לו מקל וצנית עמד וסיגל וקנה לו צאן ונכנסו זאבי' ובקעום אמר אותו הרועה אחזור לאותו מקל ולאותה צנית (רבי יהודה ר' סימון, מד"ר איכ', פרשה ציון).  לאשה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות כיון שבא בעלה אמרה לו ראה מה הנחת לי ומה סגלתי לך וגם הוספתי לך עליהם (שם, שה"ש, הדודאים נתנו ריח).  יעקב כל זהב שסיגל מימיו וכל ממון שהיה לו [הכרה] כדי ליתן לפני עשו בקבורתו שלא יכנס עשו בקבורה לתוכה (פסיק' רבתי, והיה מדי חדש). [כמו] שהעבד מסגל מאחר רבו והבן מאחר אביו והאשה מאחר בעלה כן אתם מסוגלים לי (שם, יהודה וישראל). — ובהשאלה, סִגֵל מצוות ומע"ט: ושלא יהו הרשעים אומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהן מסגִלין מצות ומעשים טובים אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים (ר' יונתן, מד"ר בראש' ט).  כך כל מי שהוא מסגל מצוות ומעשים טובים הרי גן עדן וכל מי שאינו מסגל מצוות ומעשים טובים הרי גיהנם (שם).  אברהם הרהר אמר לפני הקב"ה רבון העולמים כרתה ברית עם נח שאינך מכלה את בניו עמדתי וסיגלתי מצות ומעשים טובים יותר ממנו ודחתה בריתי לבריתו תאמר שאחר עומד ומסגל מצוות ומעשים טובים יתר ממני (שם מד, הוצ' תיאוד').  וקוץ זה כלב שקצץ מרגלים הוליד את ענוב סיגל מעשים טובים בעת שהביאו אשכול ענבים שאלולי כלב לא הביאו (שם, שמות א).  מה שסיגל אדם מצוות ומעשים טובים לפיו ולא לפי בנו ולא לפי בתו וכו' (ר' שמואל בר יצחק, שם, ויקר' ד).  מה שסיגל אדם מצוות ומע"ט אינו מספיק להבל היוצא מפיו (הוא, שם).  וכדי שלא יאמר (הגר) אוי לי שאין לי זכות אבות כל מעשים שאסגל אין לי שכר אלא בעולם הזה (שם במד' ח).  מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת מסגלת לבעלי' כך כל מה שישרא' מסגלין מצות ומעשים טובים הם מסגלים לאביהם שבשמים (ר' יהודה בר' סימון, בשם ר' לוי, שם, דבר' א). מה הנאה יש לבריות אשר מסגלות במצות ובמעשים טובים דיין שאני מזריח עליה' אורה (שם, קהל' א, מה יתרון). — ובסהמ"א: תדע שהרי כל המצות שסיגל משה קבע לו מצוה קבועה לדורות (ערוך, ערך המה). — ועונות: שהן (ישראל) מסגלין עונות של כל השנה כלה (תנחומ' אמור ל, הוצ' בובר). — ובסהמ"א, אָסַף כסף וכדומ', לאיזו מטרה: מאתים זהו' פו' שמזומנים לסגל אותם על רווחים (פנקס קראקא, שנת ת, אוצה"ס ד 611).  לסגל בהן בסחורות וכו' לסגלם על סחורות אחרים (שם, כתב ח, ספ' תהלה לדוד קויפמן 76).  ולכן אני אומר בבירור ששמעון ולוי לא פרעו לראובן את הכ"א סקודי לשנה בעד שכירות הבית וסיגלם בידו לפרעם לגוי בעד ריוח המעות ההם (מורפורגו, שמש צדקה, יו"ד א מט, צו.). — ובמשמ' בחר לסגֻלה, ואמר הפיטן: ומאז בחלקו עלו מחלשים שבעים וסגלם לו לחבל נחלה מקבעים (אדני, יוצ' אחר' פסח).  יושיע נין צעיר ועל מי מנוחות ינהלינו ישיביהו לקדמותו וכמאז יסגלנו (לפרש' מצורע, Monats. 1894, 538).  זרדי לולב בימין ופרי עץ הדר בשמאל גם את זה לעמת זה תקח לסגלה (ר"י ברצלוני, אזהר', י:).  גזר מי בחזיר יפגל גם משך ערלה מלעגל גויתו להשאיר והממאן מלסגל (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שב' א חנכה.).

—  °קל,בינ' נק': ולך יחידתי בחן סוגלת (שלם בן יוסף שבזי, מי נשקני, פזמונ' תימנ'). — ובינ' פעו', סָגוּל, מובחר: והה"א והוי"ו חשבון סגול וסוד גדול יש בכלם בשם הנכבד והנורא שאינו שם מדה והוא מן האותיו' הנזכרי' (ראב"ע, קהל' ז יט).  ונתן לחוק גבול וכו' למשה שהוא סגול1 (שבזי, איומה לדוד, פזמונ' תימנ' לחתן).  ואמר כי האדם סגול בענין בו זר מאוד אינו בבר מהנמצאים שתחת גלגל הירח (רש"ט פלקירא, מורה המורה א ב, ד"ה והנה ענין). — °ובמ"ר סְגוּלִים, מובחרים, תאר לישראל: הוא כמו רעך כדכתיב וכל אשר לרעך ואפתרנו מה יקרו סגוליך כאשר נאמר בנים אתם לה' אלהיכם ולא בנים ממש בלתי סגולים ממש שהן כבנים (דונש על רסע"ג 55).  ונהי בגורלך אנחנו ותפול עלינו בגורל אשר השלכת ונהי סגולים ועתה אלהינו (יוסיפון נו).  הלא אחריו אספרם מחול ירביון ואיך ידבר כן על סגולי ה' ומה טעם הקיצותי ועוד עמך (ראב"ע, שפת יתר נב).  הקב"ה הוא אדון ומלך ומתגאה על הכל ישראל אדונים וסגולים מכל העמים ומלכים השבת הוא יום מנוחה ויום חירות כאדון ומלך על כל הימים ואילו שלשה האדונים ומלכים חוזרין שלשתן ומעידין זה על זה (תניא, מנחת שבת, כט.). — ואמר הפיטן: פסח סגולים למטע שירים כי יי' נלחם להם במצרים (פסח אמונים, מעריב ליל שביעי של פסח).  תמום והרגום תלי תלים תודות והלל סיגו סגולים תקף הנס קבעו משכילים (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שב' א חנכה). ולעתיד סְגֻלִם2 בהגאל כימי עולם קומי אורי ישמיעם גואלם (אאמיר, יוצ' שה"ג).  תקבץ סגולים עוזר דלים (אזמרך עליון, יוה"כ תימנ').  הבוחר בעמו להיותם לשמו סגולים ויבדילם מן תועים ומעובדי פסילים (לפרשת במדבר, Monats. 1894, 540). — ותאר לאותיות: שבעה עומדים בדגשון והם שבעה כפולים אשר מכולם סגולים בגד כפרת בלולים (דרנבורג, הורית הקורא 7). — ובמשמ' סגלה לרפואה: ומרקחת עולשין עם הסכנגבין סגולים בצביות הכבד (ר"מ אלדבי, ש"א, נתיב ד, הכבד). — ובמשמ' ידועים ומיוחדים: השמירה באנשים סגולין אנו מוזהרין שלא לקנות מהם דברים סגולים3 (רה"ג, מו"מ ח).

— °פֻע', סֻגַּל, סוגל, נבחר להיות סגלה, — ואמר הפיטן: גיזעו לא יפוגל ביגלו יסוגל דביר דפוק במעגל (Kahle, Masor. d. West, יב). סוגל לטבול רחיצה ונסתפג בעת יצא (Elbogen, Stud. 173).  אלה שלש עשרה שרשי אמונת עם קדוש אשר סוגל ביקר אמונתו (JQR. NS. V, 539).  לפניך יהו מסגלים כל גזעי דגלים (משוררים ומהללים, יוצ' שב' החדש).  וכאן נשלם המשקל המסוגל הנשקל בזהב (חריזי, איתיאל ט).  לכן באו הטעמים תחת האותיות להורות על הקולות הכבדים אשר בשפל ישבו ועל האותיו' להורות על הקולות החזקי' אשר יעלו אבר כנשרים ונגוני אלה ואלה נשכחו מאמתנו כי מעת חרבן ראשון היו הלוך וחסור הענינים המסגלים (ר' שמואל ארקוולטינדו, ערוגת הבושם כז, צב:). — ובינ', במשמ' בעל סגֻלה או תכונה ידועה, מיוחדת: והחכמים מסכימים שאין לשכל צורה מסוגלת (מקור חיים לרשב"ג ה 16).  ועל כן עמדה הסגולה (של הצחוק) במסוגל בו (האדם) (ר"א חסדאי, תרג" ספ' היסוד' לר"י הישראלי, כ"י כזנתנזי).  ועל כן כשירצה האדם לתאר דבר בעניין מהעניינים שהוא מיוחד לו יאמר שזה הדבר מסוגל לו (רש"ט אבן פלקירא, ראשית חכמה 26).  כי הדקדוק נותן סדרי מלות מסוגלות באומה מיוחדת בלבד וההגיון נותן סדרים משותפים כוללים למלות כל אומה (שם 34).  השביעי העיון במה שישתתפו בו מיני הצמחים וכמה שהוא מסוגל לכל אחד מהם (שם 51).  ואמר חכם הטובות שמטיב הבורא י"ת ויתברך לנבראיו רבות והמסוגלות באדם שני מינים (הוא, המבקש כד).  מפני שהוא מסוגל במעשיו (ה)טובים יותר מחכמתו הכנת המעשה עומדת לקיים חכמתו (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ג יא). — ובמשמ' בעל סגלה לרפואה: ואני שמעתי כי יסוגל (לאמר ירפא בסגולה) בזה העצם אשר בין גלגלת הראש והערף (נרבוני, ארח חיים ג יא, כ"י ביהמ"ד שכתר).).

— °נִפע', — א) נִסְגַּל, כמו קל, נבחר: אודה אוקיר השם השביעי הנדגל ושם רב אבאר בתוך עם הנסגל (סדר רע"ג, תיקון ליל שבת בין ר"ה ויוה"כ, ב, ורשה לג:).  והודה היצר לבבות הנצר נפשות הבצר לרוחות כבירים בשירים נשקלים חדשים נסגלים במבטא נגבלים זקוקים נחקקים (דונש, שער השיר 4).  אזי נסגל4 וגם נדגל בשנים עשר דגלים והעריכם והדריכם בתום יושר מפעלים (ערבית ליל צום כפור, מחז, איטל' , עד.).  יחדו עלי שלחן וכוס דודי קרא זמן שרידנו וכל נסגלים (שלם בן יוסף שבזי, אהב' הדסה, פזמונ' תימנ').  שמרה אדון עולם ידידים נסגלו הדורם עדת האל אחריך נמשכו (הוא, Poesie d. Iuden  Iemens, הוצ' בכר 37 ).  קומו עלו עם נסגלו (הוא, שם 72 ).  עשה גם אתה עמנו וכרת לנו ברית להיות ידך עמנו ולהסגל בנו להיות מגדולי אוהבינו ומחשובי ידידינו (אגר' של בן מר' ורב' סעדיה זכרו לברכה למר' ורבנא שלמה, כ"י גני', העתק' אצל שפירא). — ובמשמ' מיוחד: ואינו נסגל5 למי שמכרוהו בית דין כדעת בעלי הקבלה וכו' ואינו נסגל לגר צדק כדעת בעלי המקרא כי מהטעם אחיך (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, קמט.). — נֻקד בסגול: עדה שהיא לשון עדות הע' ננקדת בצירי שהיא קמוצה קטנה כגון תהיה לי לעדה ועדה המצבה אבל עדה של עשרה הע' נסגלה כגון לעדה הרעה הזאת (מדרש שכל טוב, בראש' כא ל).

— °הִפע', הִסְגִּיל, — עשה שפלוני יהיה סגֻלה, שיהיה מובחר, ואמר הפיטן: זכרתי חסדך ואהבתך עלי כהדגילו חובות העבירו ואותי לך הסגילו טלאיך עתה בתחן ופלל ירגילו (ר' אליה ב' שמעיה, אריה ביער, סליח' יום ד).  טהור לרצון מיחליך טפת לנאמן חיליך טף עב להסגילך (יוצ' א שבועות, מחז' איטל' א, קמז:). — ובמשמ' עשה לדבר סגֻלה עשה לו תכונה מיוחדת: וכאשר יכביד באויר הרקיע מורידו הקב"ה מטר וטל על הארץ בין רב היה בין מעט היה וברר הקב"ה הויית המטר מאיזה מקום ירבה עלייתו וירידתו שמסגילה  לו הקב"ה כדכתיב הקורא למי הים וגו' (דונש על רסע"ג 52).  הסגילו מלכו סגלה מאד יקרה בבגדי שש הוזהבו מזהב אופירה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 262).  והנה הקווי אל השמחה יקרא שחוק על דרך האמור באברהם כשנפל על פניו בבשורת הזרע אלא שבא אצל הלויתן בפועל יוצא כי יוצרו ממציא ומסגיל בו השחוק בכל יום להטיב לטובי' (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', חקור דין א ב). — ומצוי ביחוד בספרות הקראים במשמ' יִחֵד והגביל והפריד: כי שם מעשים בעת שיעשם האדם יאמר יוחש בעדו כי היא יסגיל עצמו מן אשתו (ישועה בן יהודה הקראי, ספ' העריות 43).  ובאמרו לכם הסגילם באחת מן הדתות אשר היו מתנהגים קודם (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, ה.).  הלא תראה בענין האביב שהוא מצוה מחודשת הסגילה בארץ ישראל כאשר יתבאר (שם ו.).  ועוד אמר שאלמלא היה הרצון במאמר ושנים על התקופה מהטעם להסגיל לתקופת טלה מארבע התקופות (שם טז:).  אך החכם הקרקסאני נ"ע הסגיל שם מלאכה על אומנות ושאר המעשים אסרם מן תעשה מעשיך (שם כג:).  ועוד שזה המאמר אינו מסגיל על מי שלא הכין מבעוד יום רק כולל (שם מח::).  כי אין טעם להסגיל איש מאיש ממאמר מאישה בין שיהיה כהן עצמו בין שיהיה זולתו (שם קנ:).  הם הסגילו זמן הבוקר לבד בו (בטטפות) יקשרו (פירקוביץ, מסה ומריבה, דבור א). — וכן שה"פ הַסְגֵּל: אלא מנהג קדום היה כפי שהעיר במאמר והיו לאותות ולמועדים ונותן התורה העמידנו בו ע"פ אותו המנהג שלא היה בהסגל מקום (ר"א הקראי, ספ' ג"ע קדוה"ח י.).  ובן שמונה ימים ימול לכם כל זכר ובמלת לכם רבה ולא נראה שהוא הסגל על האב (שם קסא:). — ועי' עוד ערך הַסְגָּלָה. 

— °הָפע', הָסְגַּל, הוסגל, —  נעשה מיוחד לדבר בתור סגֻלה ותכונה מיוחדת: כבר ידעת למעלה ענין המהלך האמצעי ושהוא מהלך השמש בגלגל המוסגל והוא גלגל היוצא (פירוש קדוה"ח לרמב"ם, יב).  ודע שהשמש יש לה שנוי אחד מוסגל בה והוא קשת השווי שלה שבין מקומה האמצעי והאמתי (הוא, שם).  מוסגל בסגולת אדון כל הבריות והושת עין לדור (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 91). — ומצוי ביחוד בספרות הקראים:ואע"פ שהמורגשים והמושכלים מוסגלים ומוגבלים ומיוחדים ושוים בענין אחד בלתי היותם נפרשים ונבדלים עוד (לקו"ק, נספח' 50).  והוא בוא ערות האיש במקום המוסגל מן האשה וכו' והוא שם למעשה המוסגל והוא נלקח ממקצת הפיוטין (שם 92).  וכי ימציאו על איזה מהם ירצה ויגמה לשום אותו הקול המוסגל שם לגוף המוסגל  או הגדה עליו (ישועה בן יהודה הקראי, ספ' העריות 76).  עם היותו אותיות כאותות הכריתה המוסגלה אשר הולך אחר התקון (שם IV).  זה המאמר מוסגל לאנשי ארץ ישראל (ר"א הקראי, ספ' ג"ע קכז::).  ואמרו שזה תלוי בב"ד לבד לקדש איך בדבר שתלוי ביכולת כל אדם ההרגש יהיה מוסגל לב"ד (שם י:⋅). כי לא הוסגל מאמר והיו לאותות בבחינת מקום אחד רק לכל העולם כאחד (שם טז.).

— הִתפ', נתפ', — א) °נִסְתַּגֵל, נתיחד בתור סגלה מיוחדת: ולכן נסתגלו ג"כ התגין דוקא על אות החי"ת מלבד שהיא בעצמה הוראה על החיות מצד לשון המבטא (פענח רזא, בראש' ב:). —  ובמשמ' קבל ורכש לו תכונות מיוחדות של סביבה חדשה, התרגל לתנאים של חיים חדשים, רגיל בספרות העברית החדשה ובדבור. — ב) נֻקד בסגול: וכן וּלבֶן שנים מן לָבֵן ונסתגל הבית לסבת המקף וכנ"ל (  רייכרסון, חלקת השם לט).  ובכנוי יתחלף הצירא בסגל עוֹרְךָ-כֶם, ע"ד חוֹתֶנְךָ מן חוֹתֵן וכנ"ל וכן להלן מַקֵּל מַקֶּלְךָ מַקֶּלְכֶם וכן יסתגל במקף כמשפט כמו עקֶש-לב (שם מג).