*, סוֹר, ש"ז, — כמו סאוּר, סיאור: כל שעסקיו עם הנשים סורו רע כגון הצורפים והסריקים וכו' (קידוש' פב.). מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר מפני שסורו רע (ר' אליעזר הגדול, ב"מ נט:). לפי שסורו (של הגר) רע הזהיר עליו במקומות הרבה (ראב"י, גרים ד ב). שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע (הורי' יג.). — חזר לְסוּרוֹ: בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר (ר' אליעזר, מכי' משפ' כ). כיון שראה דוד שהממון חביב עליו1 עמד ומינה אותו קומסין תסברין אמרו כיון שמת דוד חזר לסורו (רב שמואל בר נחמן, מד"ר שה"ש, סמכוני). אמרו אילולי אריכות פנים שהאריך רב' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו 2 וקרא עליו טוב ארך אפים מגבור (שם בראש' ע). וילך וישב לבן למקומו לסורו 3 (שם עד). — ובסהמ"א: וממנה בני איש לא תשנה לבל תהיה בעיניהם מגונה לבד אם יחלפו חק דת ותורה וסורם רע ודרכם לא ישרה (רש"ט פלקירא, בתי הנהגת הגוף והנפש, כ"י פלורנצה). ראו הדופי דבוק בתכונת רוחם וסורם של עם ישראל רע מאד אוהבי הבטלה וכל עסקם רק במסחר רוכלים המחזירים בעירות ובכפרים (רצה"ח, עטרת צבי ב:). אפס כי עוד מעט היו חוזרים לסורם ובהתלכלכם בחטא היו משיבים את האבן על פי הבאר בשובם אל בור הגלות כמאז (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה ב, ז::).