סָוַר
*1, פ"י, כמו צבר, רק בינ' פעו', מ"ר לנק' סוורות: המוכר את הכרם מכר את הקנים ואת הדוקרנים ואת זמורות שקמה שבתוכו אבל לא מכר לא את העצים ולא את אבנים סוורות2 בין לנירו ובין לגדירו וכו' תוספת' ב"ב ג ו.
1 [עי' סואר וההערה הבאה.]
2 [בדפו' סוירות. ובעל מנחת בכורים גורס סדורות בין לנוח. ועי' גמ' ב"ב סט: עולא אמר אבנים הסדורות לגדר. והא תני ר' חייא אבנים צבורות לגדר תני סדורות, ע"כ. ועי' שם ברש"י.]