סְטִירָה
*, ש"נ, שה"פ מן סָטַר, — הכאה: לפי שנאמר ואיש כי יכה כל נפש אדם (מות יומת) שומעני אפילו סטרו סטירה ת"ל מכה איש ומת (מכי' משפט' ד). לגבור שהוא נוגע באדם מן סטירה אחת ומן מרתיק א' מיד הורגו ונכנס לביתו ומכה לאשתו מסטירא אחת והיא עומדת (מדר' אגדת בראש' ח). — ובסהמ"א: ורי"ח וכן רבינו יצחק פירשו לא שסטרו ממש אלא שהרים ידו והראה לו שראו לסטירה (פענח רזא, בא כח:).