°, ש"ז, שה"פ מן סיח, — כמו שִׂיחַ, דבור: סיח שבת וינפש השבית והנפיש פתרונו ויעל וירד העלה והוריד פשרונו (רב סעד' על חיוי הבלכי 21, הוצ' דודזון). ויך כל בכור פטר רחם וחל איש לבחור באהלי חם ומקיר קרקר ומשוח סיחם לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (יצאת לישע, שבת החדש, קרובץ ארגו' ל). רחשם יערב וסיח פלולם מגדיל ישועות מלכו לנשאם ולנטלם (גנז' שכט' ג, דודסון, 127).