* 1, סייף, ש"ז, מ"ר סְיָפִים, — מין חרב Schwert; épée; sword: לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס וכו' ואם יצא חייב חטאת (שבת ו ד).  מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה (סנה' ז ג).  הסיף2 והסכין והפגיון והרמח וכו' הרי אלו טמאין (כלים יג א).  הסייף מאימתי מקבל טומאה משישופנו והסכין משישחיזנה (שם יד ה).  סייף שנהרג בו סודר שנחנק בו אבן שנסקל בה ועץ שנתלה עליו כולן טעונין טבילה (תוספת' סנה' ט ח).  ארבע מיתות נמסרו לבית דין הרשות לא ניתן לה אלא סייף בלבד (שם ט י).  הוסיפו עליהן הסייף והעטרה והטבעת הסייף שהורג בו והעטרה שמתעטר בה טבעת שחותם בה (ירוש' ע"ז ג א).  מדבק ישר' עם הגוי נותנו לימינו ואין נותנו לשמאלו ר' ישמע' בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומ' בסייף בימינו במקל בשמאלו (תוספת' ע"ז ג ד).  לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חדה של סייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות (ירוש' ברכ' א א).  סייף וסוס ותריס במלחמה אין להן הונאה (ר' יודה בן בתירה, שם ב"מ ד ח).  כיצד מאיימין וכו' כיצד מאומ' לא תאמרו ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו נכנס לחורבה אחריו נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג וזה יוצא והסייף מטפטפת דם וכו' (שם סנה' ד יא).  אראה בנחמה אם לא ראיתי רודף אחר אחד נכנס לחורב' נכנסתי אחריו ומצאתיו הרוג וזה יוצא וסייף מנטף דם (שם).  אחד אומ' בסייף הרגו ואחד אומ' במקל הרגו הכחיש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטל' העדו' שם ה ב).  ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים אמר להם אם עשיתם את התור' הכתובה בזה אתם נצולים מזה (ר"א, ספרי דבר' מ).  למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי (ברכ' לב:).  אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו אין זה נכון (רב חסדא, סנה' ל:).  וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך יותז ראשו בסייף (ר' שמואל בר רב יצחק, מד"ר בראש' ט, תיאוד').  מלך כשהוא משביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף כלומר שכל העובר על התנאים הללו יהא הסייף הזה עובר על צוארו (ר' יצחק, שם ויקר' ו).  מכין אותה ברחבה של סייף ומערערים אותה ומשקים אותה על כרחה (שם במד' ט). למקופוטי של מטרוניא כשהיא עוברת בשוק משמטין סייף וזיין לפניה וסייף וזיין מלאחריה כך היא התורה וכו' (רב הונא, פסיק' דר"כ, בחודש השלישי).  באותו הליל' נדדה שנת של מלך מלכי המלכים הקב"ה ונדדה שנת המלך שבארץ ונבהל ועמד משנתו וראה בחלומו להמן שנתן את הסייף להורגו ונבהל ועמד משנתו (פדר"א נ). — ומ"ר: וכולן היו צריכים להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבב שעדיו עמו וכו' רואה שימוט סייפים ומים יורדים בין ברכיו (ספרי, דבר' קצב).  לפי שהיו מצרים אומרים וכו' אין אנו מניחים אותם ולא עוד אלא [אנו] נוטלים סייפים וחרבות ואנו הורגים בהם (שם שלז).— ובסהמ"א: אם ראו אותו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי סיפו3 זה הוא שהאביד את עצמו שלא בדעת (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 128).  וידע כי סיף וספר כרוכים ביד שכלו ובידו לבחור באיזה מהם שירצה (מנחם מאירי, משיב נפש).  ויהי כנאספו מרי דלי ויתיעצו עצות רעות על עם יי' ויאמרו למה זה הם טרודים להלחם עם ישמעאלים סביבי ירושלים הלא ביניהם עם שאינם חוששין ליראתם ואף כי אבותם תלו אלהיהם למה נחיה אותם ולמה יהיה חנייתם בינינו נתחיל בראשם סייפינו ואחר כך נלך בדרך תעותינו (QGJD.II 4). — ואמר הפיטן: סחף מחר הקריה כאגחיל סיפי בראש זה אתחיל סנגרון משנאי תמור השחיל (אודך כי אנפת, שבת א חנכה).