סֵיפָן
*, ש"ז, מ"ר סֵיפָנִים, — תבואה מאוחרת וגרועה, כמו סְיָפָה: למלך שהיו לו שני אוצרות של אגדן וזרע את הראשונה ועלתה כולה אגדן וזרע את השניה ועלתה כולה גידי סיפי סיפנים1 (רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון, מדר' שמואל א).
1 [הגרועים שבסיפנים. וכן פירי פירות, עי' סגל, Gram. Mishn. Heb. §. 393]