א. שׂכך
1, ממנו מְשׂוּכָּה, *מַשְׁכּוֹכִית2, שֵׂךְ, שׂךְ, שֻׂכָּה, א. שָׂכַךְ, ועי' *סִכָּה, *סַכִּין3.
1 [משרש זה בא גם בערב' שַׁכַּ شكَّ במשמ' דקר, שִׁכַּה شکّة, כלי נשק חד, באשור' שִׁכַּתֻ, מסמר ויתד, מְשַׁככיתֻ, מחרשה פולחת ובוקעת, שֻׂכֻּכֻ, פלח את האדמה, בארמ' ובסור' סַכַּתָּא, סֻכְּתָא, ועי' בהערה שאחר זו.]
2 [כמבֹאר בהערת העורך לערך ב. שָׁכַךְ, יש לראות גם משכוכית בהוראותיה השונות וגם ב. שכך שבצרוף שכך את האזן כנגזרות מן א. שׂכך זה, ומן הראוי היה לבטא מלים אלו בשין שמאלית ולא ימנית, אלא שאין לשנות עוד את לשון הדבור.]
3 כאמור בערך שַׂכִּין אין מלה מקראית זו לשון סַכִּין, ועי' שם.]