קל לא נמצא.

— נִפע', יִסָּכֶן-, נִסְכַּן בדבר, בא במעמד של סכנה, in Gefahr geraten; courir un danger; to incur danger: מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יִסֶָּכֶן1-בם (קהל' י ט). — ואמר משורר: מועד ומוכן לקיטור גחל מתקן ונסכן לתגרת שחל (רשב"ג, אנושים.).

— פִע', *סִכֵּן, בא בסַכָּנָה, הביא בסכנה, gefährden; mettre en danger; to endanger: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטין (ר' טרפון, ברכ' יא.).  הרי אמרת את הקלה אמור את החמורה יש מהן שראוין למות בשעת יציאתן או אמן לסכן בם ולמות אחר יציאתן (ר' לוי, מד"ר שמות א).  ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן וח"א שממסכנות את בעליהן (סוט' יא.). — ואמר המשורר: אסכן בעצמי ואשכח אשמי ונפשי ודמי ביד חטא מסורים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים).  משל בקשת החכמה למוצא הכסף מפני שהוא דבר שבני אדם טורדים עליו מאד ונכנסים בעבורו תחת הקרקע בבורות העמוקים ומסכנים על עצמם בהם עד שימותו מהם הרבה והניצלים יהיו פניהם מוריקות כן מי שרוצה לקנות חכמה לא יוכל לקנות אותה עם רבוי האכילה והשתייה ושאר תענוגי הגוף וכו' (ר' זרחי' מברצלונה, פי' משלי ב ד, השחר ב 78).  כי מדרך הגבור או המלך לצאת לקראת נשק ולהלחם באויביו ולהושיע את עמו ולסכן נפשו בעדם (ר"י אלבו, העקר' א א).  ויהי כאשר רצה המבקש להפרד מהגבור אמר לו צוני ויאמר לו אל תסכן בעצמך ומכל רע שמרהו ומה שתוכל לעשות בתחבולה עשהו (רש"ט פלקירא, המבקש כז).  ומהרר' חיים פי' שניתן רשות לרפאותו מתחלה ולא חיישינן פן יהרגו או יסכננו ע"י משקה או סם (פענח רזא, משפט' לב:).  מר לי מאד על אשר סכנתי כל רכושי באהבת רעים (ריא"ג, דביר ב ה 162).

— פֻע', *סֻכֵּן, רק בינ', מְסֻכָּן, מסוכן, נק' מסכנת, מְסֻכֶּנֶת, — היה במצב של סכנה, ביחוד סכנת מות: חולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה ולא חולה מסוכן אף מי שחושש בעיניו וחושש בראשו (תוספת' סוכ' ב ב).  המסכן שחילק נכסיו על פיו בין בחול בין בשבת דברי המת יעשו (שם ב"ב י יב).  היה אביו חולה או מסוכן או שהיתו ספינתו במדינת הים ויביא ערך  עשיר (ר' יהודה, שם ערכין ב יז).  מעשה במסוכן אחד שהיו מוליכין אותו מגיניסר לחמתן וכו' (שם טהר' ו ז).  המסוכן הנתון לחנות ונכנס לסטיו טהור (שם ז א).  מה בין מסוכן מה בין חולה חולה כדרך כל הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולה (ירוש' גיט' ו ז). — ונק': מעשה במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים ואמרו לה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה (נזיר ו יא).  השוחט המסוכנת רשב"ג אומר עד שתפרכס ביד וברגל וכו' בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד במה דברים אמורים שהיתה בחזקת מסוכנת אבל אם היתה בחזקת בריאה אין בה אחד מכל הסימנים הללו כשרה (חול' ב ו). — ובסהמ"א: המפרש בים והיוצא בשיירה והיוצא בקולר והמסוכן והוא שקפץ עליו החולי והכביד עליו חליו כל אחד מארבעתם כמצוה מחמת מיתה (שו"ע חו"מ, מתנת רנ ח). — ואמר הפיטן: אנוש מה הוא אשר יזכה וכי יצדק ילוד אשה הלא נחשב לפניך כלי חרש מלא בושה התשמור חטא לנפשו המסוכנת והיבשה (שומע לאביונים, סליח' צום גדל', סמא"צ תקיו.). — °ובמשמ' שיש בו סכנה: ואיך מעצמו הסכים לעשות הפעל המסוכן הזה (ר"י אברבנאל, יהוש' פרש' ג שאל' א). — ובדקדוק, שרש מהשרשים הרפויים, בנגוד לשלמים: והחריב מלה משולשת שלימה ועשאה מסוכנת כמו זבת חלב ודבש (דונש, תשו' על רסע"ג 21).  לברר לך אמיתתה שהוא מן יקר והיא מן המעשים2 המסוכנות שמסתכן תחלתה והיא האות הראשון כמות ישר יקר וכו' ואל תתעלם מן המעשים המסוכנות בפה ובעין ובלמד שלהן (שם 36).  ומן רוֹצֶה רוֹצָם ומן קוֹנֶה קוֹנָם כמו אילו מן המעשים המסוכנין הלמד שלהן אבל רודם הוא פעל משולש שלם מן המֵם והוא מיסודו (שם 56).  ומפארים העברים מדבריהן דברים כתחילתן מסוכנות ואומ' באודנו אהודנו (שם 110).

— התפ', *הִסְתַּכֵּן, — בא בסכנה, העמיד את עצמו בסכנה: אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל  ומסתכנין3 אין קורין אותה אלא בזמנה (מגיל' ב.).  טובי' השני' וכו' כי אם יפולו שאם יפול ויסתכן אחד מהן חבירו מעמידו (מד"ר קהלת, טובים השנים). — ובסהמ"א: וטעם הנה אנכי הולך למות שבכל יום ויום הוא מסתכן בעצמו כאשר יצא לצוד שמא יהרגוהו החיות (ראב"ע, בראש' כה לב).  ומפני הגשרים שנהרסו ונמצאו הנהרות מפסיקין ומונעין את העם ומסתכנים בעצמן ומתים (רמב"ם, קדוה"ח ד ה).  חבר הכסיל מסתכן (ר"י חריזי, מוסרי הפלוסופים א י).  לפי הדורות האלה שאנו מסתכנים בהתגייר בתוכם (ר"י בר אנטולי, מלמד התלמיד' יב.).  מי שאחזו בולמוס וכו' ואין משתדלים לאחרו עד שנתקן לו את הטהורים כדרך שאנו עושים לשאר חולים שהרי בשהייה מועטת הוא מסתכן (המאירי, יומ' פב.).  ושם אנשי מדינתנו יותר קלים וממהרי תנוע' משאר בני אדם ויותר קלי קפיצ' ויותר אבירי הלב ויותר מסתכנים בעשיית הגבורות (ר"י קלונימוס, בעלי חיים ג ב). — ובדקדוק, שרש רפה: ותמוגנו מן הפעל המסתכן עינו והוא כמו נמוגו ישבי כנען (דונש, תשו' על רסע"ג 46).  ופתר זכרו זאת והתאששו מלשון ייאוש וטעה בזו טעות גדולה לפי שלשון ייאוש עברי מן המלה המשולשת המסתכן פה שלפעל ממנה והי היוד (שם 51).  ואמר בפתרון שם בנימין צעיר רודם הפחה שלהן והחריב בפירוש מלה זו כל פעל מסתכן הלמד בלווי (שם 56).