°, ש"ז, מ"ר סִכְסוּכִים, שה"פ מן סִכְסֵך, — א) הסתבכות של ענפים וערבובם זה בזה: ביום נטעך תשגשגי לשון סכסוך נשתגשגו זמורותיך במיני דשאי' וערבובי' המקלקלין ענבי הגפן (רש"י, ישע' יז יא). — ב) ערבוביה ובלבול בדעות של בני אדם, מחלֹקת, מריבה: שהיו אז יושבים שלוים ושקטים בלא שום סכסוך עליהם (מדר' לקח טוב, בראש' יג ז). כי אפילו אותם החוגגים שהיו מתכנסים כל שנה נמנעו מסכסוך החילות ושבוש הדרכים (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 187). ותרגנו באהליכם במקור נדפס 'באהליהם'. הם האנשים שדעתם ומחשבתם להרע ועסקם בענין התלונה והסכסוך (רד"ק, ספ' השרש', רגן). וגם הכוכבים לוחמים ממסילותם ברקיעא אלו באלו והם מראים סכסוכים ומלחמות אלו באלו (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ, שער עולם הבריאה יח). סיכסוך גדול היה בנידרלנד מחמת אמונתם (דוד גנז, צמח דוד ב, שכח לאלף הששי). ועם הארץ לא התרצו ולא שמעו לקולו רק היה סיכסוך תלונה בכל הארץ (שם שמד). בשנת שמ"ח אלף תקפ"ח לנוצרים אחרי מות שטעפן היה סכסוך גדול בארץ פולין (שם שמח). וראשית הסכסוך הזה היה בין תלמידי הלל ושמאי מיד אחר החרבן (טעם זקנים כג:). היא היא שאמרתי דהלוקח שדה וב"ח טורף מקצת אין שייך הזרה וכו' אכל הפירות ונשתמש בקרק' ויהי' סכסוך לכן המקח קיים וישלם לו החסרון (ר"י מינץ והר"מ מפדוואה, שו"ת לט, סג:). יעמוס על נפשו דינים ומשפטים וסכסוכים עם בני אדם (ב"ז, ב"ס כט כ). ורבים שננו כחץ לשונם לשפוך כדי בזיון וקצף על דורשי החכמה ולומדי הלשון ומה עלה מן הסכסוך הזה כי נחלק העם לשנים קרעים (הוא, אוצה"ש, הצעה). — ג) אחיזת האש בדבר שאי אפשר לשרוף אותו, לחוך וחכוך של אש באבן וכדומ': שהדליק הגמל הבירה בסכסוך כעין חכוך (ערוך, ערך סכסך). סכסוך (של אש) שייך באבנים לחיכה בשאר דברים (רש"י, ב"ק ס.).