*, ש"נ, מ"ר סַכָּנוֹת, — אפשרות של אסון, מיתה וכדומ', Gefahr; danger; peril: העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינו' (מגיל' ד ח).  חקק בראש המקל (מזוזה) והניחו במקום שאינו ראוי לו סכנה שאין בה מצוה (ירוש' שם ד יב).  ר' מאיר אמר כל אילנות סכנה ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד (שם פאה ד א).  דבר של סכנה כגון מן צור לציידן מותר (שם גני' שבת א 69).  בד"א בזמן שפירש (היונק) מתוך בריו אבל אם פירש מתוך חולייו מחזירין אותו מיד בשאינו של סכנה אבל אם היה של סכנה אפי' לאחר כמה ימי' מחזירין אותו (שם כתוב' ה ו). חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חולה שאין בו סכנה (ת"ר, סוכ' כו.).  ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה ריפוי נפשות דבר שיש בו סכנה (ע"ז כז.).  לרופא שהלך לבקר שני חולים ראה אחד מהן שהיה בסכנה אמר לבני ביתו תנו לו לאכול כל מה שהוא מבקש ראה את האחד שהיה חוזר לחיים אמר לבני ביתו כך וכך מאכל יאכל וכו' (תנחו' שמיני ו).  ולא היו מ[ביאין אותו (את הקרבן) אלא] לכפר על ישראל כדי שלא יבואו לידי ס[כנה ובזמן] שישראל עומדין בסכנה על אחת כמה וכ[מה שתדחה שבת] על ספק נפשות (גנז' שכט' א, גינצבורג 19).  תורה ומצות חיים הם לישראל בעולם הזה ובעולם הבא ואפילו מצוה אחת שיש בה סכנה לא נתן הקב"ה בתורה לישראל (שם 20). —  מפני הַסַּכָּנָה: לא ישלח אדם לחבירו חבית של מים ויתן על פיה שמן מפני הסכנה (תוספת' ב"ב ו טו).  אבל מסתכל הוא (בר שיזרתא) מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש אית דבעי מימר מפני הנקיות ומפני הסכנה (רבי חייה, ירוש' שבת א ג).  לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות ואם שתה דמו בראשו מפני סכנה מאי סכנה רוח רעה (ת"ר, פסח' קיב.).  לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת שברירי (שם).  כותל הגוחה לרשות הרבים סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה מפני הסכנה אין שלא מפני הסכנה לא (מו"ק ז.).  שכן כותל הנוהה לרשות הרבים סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה (רב פפא, שם יג.).  לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה מפני ב' דברים א' מפני שמתעהו וא' מפני הסכנה (חול' צד.). — לידי סַכָּנָה: אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה (ר' יוחנן, תענ' ה:). — מקום סַכָּנָה: ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה (ר' יהושע, ברכ' כח:).  לעולם לא יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס (ר' ינאי, שבת לב.). — ובסהמ"א: כי שם הבטחה יש לו ענין מובן בלתי ענין שם הסכנה ואין דעתן בורח אל מקום הסכנה ממקום הבטחה (ר"י א"ת, הכוזרי ה כ). — ובפרט סַכָּנָה מגזרת המלכות: אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו על פי עדים (ר' אליעזר, שבת יט א).  המוצא תפילין וכו' ובסכנה מכסן והולך לו (עירוב' י א). — שעת סַכָּנָה: שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה (ירוש' שבת ב ג).  מעשה בשעת סכנה שהביאו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת (ר' יהודה, סוכ' יד:). — מן הַסַּכָּנָה: מתני' מסייעא לרבי לעזר מן הסכנה והילך נהגו לשאת בשלישי ולא מיחו בידן חכמי' (ירוש' כתוב' א א).  בראשונה  היו מכריזין שלשה רגלים וכו' משחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין ג' ימים מן הסכנה ואילך התקינו שיהא מודיע לקרוביו ולשכיניו ודיין (שם ב"מ ב ז).  ומסכנה ואילך נהגו העם לכנוס שלישי ולא מיחו בידם חכמים (כתוב' ג:). — מעות של סַכָּנָה: מטבע שמרד כגון בן כוזיבא אינו מחלל (את מעשר שני) היו לו מעות של סכנה וכו' (ירוש' מעשר שני א ב). — סַכָּנַת נפשות, סַכָּנָה לחיים: אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות (חול' ג ה).  אמרו לא יניח פיו על פי הסילון וישתה מפני סכנת נפשות (תוספת' ע"ז ו ו). — ובסמ"א: ואוריה הנביא בסכנת הנפש ברח לשם (למצרים)  גם ירמיהו בעל כרחו הלך שם (ראב"ע, דבר' יז טו).  ואם היה תועה במדבר ואין לו מה יאכל אלא דבר איסור הרי זה מותר מפני סכנת נפשות (רמב"ם, מאכ' אסור' יד יג). — סַכָּנַת דרכים: ר' יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה אתא שאל לר' יוחנן מהו לצאת א"ל אי משום סכנת דרכים צא אי משום כבוד (אביו ואמו) [אמך] איני יודע (ירוש' ברכ' ג א). — ובסהמ"א:אבל הסכנה בים וביבשה אינה נכנסת באמרו לא תנסו את ה' אלהיכם אך סכנה שהוא מסוכן כמו מי שתהיה לו סחורה מקוה שירויח בה (ר"י א"ת, הכוזרי ה כג). — ומ"ר סַכָּנוֹת: התירו למעוברת שתהא טועמת דבר מועט מפני סכנת נפשות (תוספת' מקווא' ז ו).  תינוק המכיר את אמו אין נותנין אותו למיניקת אחרת מפני סכנת נפשות (שם נדה ב ה). — ובסהמ"א: ולמה תכניס עצמך בסכנות המדברות והימים והאומות המתחלפות (ר"י א"ת, הכוזרי, כב ז).  וכל מסירה לסכנות אסור (המאירי, יומ' ח, עז:).