ג. סכן
1, ממנו ג. סָכַן, א. מִסְכֵּן, *ב. מִסְכֵּן, מִסְכֵּנֻת.
1 [מציאות שרש זה מוטלת בספק. אפשר שהעברי והארמי מִסְכֵּן והערבי מִשְׂכִין مسکين שאולים מהאשורית מֻשְׁכֵינֻ עָנָו, דל, שהוא בינ' שפעל מן כון כאן, עי' Del., Handw. 313. גיזנ' — בוהל 435. והפעל שׂכֻנ سکن בערב' נגזר מהשם השאול הזה.]