סכר

כמו ד. סגר, ממנו א. סָכַר1, סֶכֶר, סַכָּר.



1 [כך בארמ', ובערב' שַׂכַרַ سكر, ובאשור' סִכֵירֻ, סכר את המים של נהר ותעלה; גם סתם את האזן; סִכּוּרֻ, סֶכֶר, ובפרט בריח, עי' (Del., Handw. 499). ומשמ' אלו גם בארמ', עי' ערוך ערך סכר.]

חיפוש במילון: