קל לא נמצא במקרא.

— נִפע', יִסָּכֵר, יִסָּכְרוּ, — נִסְכַּר המעיין וכדומ', נסגר המבוע ואין המים נֹבעים יותר, נִסְכְּרָה הארֻבה וכדומ', verstopft, gesperrt sein; être fermé; to be stopped, pluged up: ויעבר אלהים רוח על הארץ וישבו המים וַיִּסָּכְרוּ מעינת תהום וארבות השמים ויכלא הגשם מן השמים (בראש' ח א-ב). — ובסהמ"א: דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לקחו שמשמין על נהר מלכא סבא שכרו מלחים וקבלו עליהם כל אונס שהיה לסוף נסכר נהר מלכא אמר להן שכרו חמורים והוליכום (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק 57). — ובהשאלה, נִסְכַּר פי פלוני, שאינו יכול לדבר עוד: והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו יִסָּכֵר פי דוברי שקר (תהל' סג יב). — ואמר הפיטן: פעלת אזרחי לפניך להזכר צדקו יליץ כושר ומסטין יסכר (אמרתך, יוצ' ב ר"ה). שפתים נוטפות גדופים איכה נסכרו לשון דברת נבלה איך עפר לחכה (שלום הכהן, ניר דוד 71).

— קַל, *סָכַר, פ"י, סגר ע"י סֶכֶר: הסוכר אמת המים מעיו"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין (רבה בר רב הונא בשם רב, ביצ' כה.). — ובסהמ"א: בני הנהר משקין על הסדר רצה אחד מהן לסכור כדי שיחזור לו המים וישקה תחלה ואח"כ יפתח ואחר רוצה להשקות תחלה כל המתגבר זכה (רמב"ם, שכנים ג י). נאקת חללים נאקו סכרו1 ולבותם נמקו (מחז' ייני, דודסון 33). — סכר פה: מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל (ערוך, ערך אלם). וכבר יצאנו ממה שהיינו בדרכו אלא שנמשך המאמ' הזה לסכור פי הדוברי' על חז"ל עתק נגד דעתם וכונתם (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 78). — ואמר הפיטן: ואומר אם אשכחך עתה לה זכור ותפקוד ותזכור כאב צר לעבור פיהו לסכור לנוע כשכור (בלשון אשר הזכרת, יוצ' פרש' זכור). — ואמר המשורר: ופיו סכור בבוז נכור עדי שכור (ראב"ע, אני אני). — °ובהשאלה, קבר את המת: פי' מאבולא ועד סיכרא מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת (ערוך, ערך אבל).

— פֻע', °סֻכַּר, יְסֻכַּר, יסוכר, — כמו נִפע', ופי כל דוברי שקר יסוכר וימותו באין כח ואונים (רשב"ג, עטה הוד).