ממנו ב. סָכַר.

— פִע', סִכַּרְתִּי, — סִכֵּר את פלוני בידי אדונו, סִגֵּר אותו לידו, מְסָרוֹ, נְתָנוֹ לו, נתן לפלוני שלטון עליו, übergeben; livrer; to deliver: וְסִכַּרְתִּי את מצרים ביד אדנים קשה ומלך עז ימשל בם (ישע' יט ד). — ואמר הפיטן: לנו שלות בחרון אפך מעת נתנו ספינו את ספיך וסכרתנו בשצף קצפך (קינ' לת"ב, מחז' איטל' א' קעא.). 

— הִתפ', *הִסְתַּכֵּר, — היה מסור, שסגרו אותו: משה על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישר' להיסתכר במלאכיו' וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשם לזקנים (ירוש' הוריות ג ז). 

— קל °סָכַר, — כמו פִע', בינ' פָעו', סְכוּרִים, מ"ר סמ' סְכוּרֵי: פורע פלשם סוף היות סכורים  עצות מרחוק אמן לעם נכרים שיח אשר שח לשרש בכורים (תחבולות, יוצ' אחרון פסח). סכורי כור ברזל לוחציהם דחית סוטנימו נערת ולתהום רמית (יוצ' ז פסח, מחז' אטל' א, קכ.).

— נִפע', °נִסְכַּר — כמו התפ': כתר מעט מות וידיך אסף מה תערץ דלים ביד נסכרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). — ועי' עוד שֶׂכר.