°, ש"ז, מ"ר סִלּוּדִים, — שה"פ מן סִלֵּד, — א) קפיצה וחזרה לאחור מפני חֹם האש: והיכי דמי סלוד יש שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד (רש"י, שבת מ:). — ב) כמו סלידה: אם ימנעו ההתנעריות או ימעטו וימצא עם זה אם כובד ואם עקיצה ואם סלוד ואם מתיחה ואם סבוב ראש (קאנון ג א א ח). — ג) חיל ופחד: טהר רבי ישמעאל עצמו והזכיר את השם בסלודים ועלה למרום ושאל מאת האיש לבוש הבדים ונם לו קבלו עליכם צדיקים וידידים כי שמעתי מאחורי הפרגוד כי בזאת אתם נלכדים (אלה אזכרה, מוסף יוה"כ). ואכון בתפלה את לבי לשמים ואזכר בסלודים את שם הקדשה (יל"ג, בירח בלילה א 49). ג) כמו סֶלֶד, שבח ותהלה: נוצצים בנעימה משמיעים סילודו מלא כל הארץ כבודו (רסע"ג, קטע כ"י סעדיאנה, שכתר 46). כי נשואי נשרים בנואמם ינגידוך כי סכוכי סך בסלודם יסגדוך (כי אדוקי אש, יוצ' יוה"כ). אזי שיח סוד סלודך אסלסלה אזי פאר פציון פצחך אפעלה (ר' יוסף אבן אביתור, תתכן ישראל, שער השיר 14). טיף נואם שבחך נצח בהתמידי יעל לפניך שועי ושירי סלודי כתר שבחי אפדיני להרבידי (אודיעך חטאתי, יוה"כ, סדור תימני). קדושי צבאיך פחד עונים סילודך נרתעים מאימתך (חות יאיר, שו"ת, אלי בוראי, לד.).