סִלּוֹן

ש"ז, — מין ממיני הקוצים, Dorn; ronce; briar:  ובהשאלה, הוא היה לפלוני לְסִלּוֹן ממאיר, הציק לו: ולא יהיה עוד לבית ישראל סִלּוֹן ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם (יחזק' כח כד). — ובמדר':  וגם הנפש לא תמלא וכו' שמואל אמר כסילן רטוב והפוך היוצא מן הושט (מד"ר ויקר' ד). — ובסהמ"א:  המקיז דם לאביו או שהיה רופא וחתך לו בשר או אבר פטור אע"פ שהוא פטור לכתחילה לא יעשה או להוציא סלון מבשר אביו או אמו לא יוציא שמא יעשה חבורה (רמב"ם, ממרים ה ז). — ואמר המשורר:  כי עמדו בפאת ארץ שני אורים אך נגדם בגן אל כל היקום סלון (ראב"ע, שמש בגבעון דם).  וגדודי עוני באורם קלוני וצלוני ואחרי סלוני סילוני וסלוני ובנכליהם נכלוני (ר"י חריזי, תחכמ' יד).

חיפוש במילון: