פ"י, סָלַחְתִּי, סָלַחְתָּ, סָלָחְתָ, סֹלֵחַ, סְלֹחַ, סְלוֹחַ, סְלַח, סְלָחָה, אֶסְלַח, יִסְלַח, – סָלַח לפלוני עֲוֹנוֹ, וסָלַח לַעֲוֹנוֹ, לא קצף עליו בגלל העון, לא הענישו בשבילו verzeihen; pardonner; to forgive: אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא וְסָלַחְתָּ לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו (שמות לד ט). סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ויאמר יי' סָלַחְתִּי כדברך (במד' יד יט-כ). ואם הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ויי' יִסְלַח לה כי הניא אביה אתה (שם, ל ו; שם ט ג). והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו ואמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' לא יאבה יי' סְלֹחַ לו (דבר' כט יט). ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וְסָלָחְתָּ (מ"א ח ל). ואתה תשמע השמים וְסָלַחְתָּ לחטאת עמך ישראל (שם לד;  שם לו; שם לט; שם נ). לדבר הזה יִסְלַח יי' לעבדך (מ"ב ה יח). וגם דם הנקי אשר שפך וימלא את ירושלם דם נקי ולא אבה יי' לִסְלֹחַ (שם כד ד). ואמר אדני יי' סְלַח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז ב). יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לִסְלוֹחַ (ישע' נה ז-ח). שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה וְאֶסְלַח לה (ירמ' ה א). אי לזאת אֶסְלוח1 לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים (שם ז; שם לא לד; שם לג ח; שם לו ג; שם נ כ). למען שמך יי' וְסָלַחְתָּ לעוני כי רב הוא (תהל' כה א). הַסֹּלֵחַ לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי (שם קג ג). נחנו פשענו ומרינו אתה לא לא סָלַחְתָּ (איכ' ג מב). אדני שמעה אדני סְלָחָה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר (דני' ט יט). ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו וכו' ואני אשמע מן השמים וְאֶסְלַח לחטאתם (דהי"ב ז יד). – ואמר בן סירא: ואמרת רחמיו רבים לרוב עונותי יסלח כי רחמים ואף עמו ועל רשעים ינוח רגזו (ב"ס, גני' ה ו). – ובתפל': סלח נא אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו כי אל טוב וסלח אתה ברוך אתה יי' חנון המרבה לסלוח (סלח, תפלת י"ח). – ובתו"מ: יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתכפר לי על כל פשעי ותמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל חטאתי (ר' ברכיה בשם ר' בא בר בינה, ירוש' יומ' ח ט). א"ל הקב"ה (למשה) בשבילך אסלח להם (מד"ר במד' טז). – ואמר הפיטן: סלח לגוי קדוש ביום קדוש וכו' חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו (ברכו, יוצ' יוה"כ). המתק האור לסליחתי העת תענה ותאמר סלחתי (אז ביום כפור, שם). סלה ברחמיו יציל מחרכיו סלוח ירבה לעם מבורכיו (מורה חטאים, שם). – ואמר המשורר: אבל יש בטח במרבה סלח וחיל וכח למוציא אסירים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, שער השיר 97).

– נִפע', נִסְלַח, – נִסְלַח לפלוני חטאו, שסָלְחוּ לו: וכפר עליהם הכהן (להחוטאים) וְנִסְלַח להם (ויקר' ד כ; שם כו; שם לא; שם לה; שם ה י; שם יג; שם יו; שם יח; שם כו; שם יט כב). והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה וכו' וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל וְנִסְלַח להם כי שגגה הוא (במד' יה כד-כה). וְנִסְלַח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה (שם כו). – ובמדר': אדם עובר עברה ודואג ולבו שח עליו וכו' אמר רב נחמן עלה לירושלם והקריב קרבן ונסלח לו ויצא משם שמח (ילקו' תהל' תשנה). – ובסהמ"א: אלו הייתם עובדים כראוי וצמים לפני כהוגן הייתם נשמעים וכל חפציכם לכם נמצאים וכל חובותיכם נסלחים (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש יד.).