ש"ז, מ"ר סַלּוֹנִים, — כמו סִלּוֹן: ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא כי סרבים וְסַלּוֹנִים1 אותך ואל עקרבים אתה יושב (יחזק' ב ו). — ואמר המשורר: מרום צדקו לעדתו תאשר היות פתחון פה לסלונה וסרבה (רשב"ג, שולמית, מנח' יוה"כ סדר רע"ג ב, נג. ורשה). עזי פנים וסלונים בתפילים שבין עיניו חנונים עזי מצח ומגינים (Elbogen, Stud. 178).