ש"ז, — מי שטבעו לִסְלֹחַ לזולתו, המרבה לסלח: כי אתה אדני טוב וְסַלָּח ורב חסד לכל קראיך (תהל' פו ה). — ואמר הפיטן: דובבו בתחנון למוחל וסולח דופקי בתשובה ליוצר אור וסלח (אז ביום כפור, יוצ' יוה"כ). טוב וסלח לך היא הצדקה טהרנו במעינך לובש צדקה (שם). היום שמך יאמן אל טוב וסלח (יום בוגדנו, שם).