סָלְחָן

°, סולחן, ש"ז, — כמו סַלָּח: כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון (תפל' יוה"כ). ומסיים כי אתה סולחן לישראל וחותם בא"י מלך על כל הארץ וכו' (סדר יוה"כ, סד' רע"ג ב, קעד.). מצאתי בסדורים קדמונים שנכתבו על שם מר סעדיה גאון ז"ל שמסיימין בתפילת נעילה במה אנו מה חיינו וחותמין בא"י האל הסולחן (רז"ה, המאור הקטן על הרי"ף, יומ' ד: ד"ה והא דתנו רבנן). כי אתה הסולחן בכל ומוחל העוון יהיו לרצון (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 22). לשפיכת הנפש חשוב ככבשים צלחן כמעטר ומשביע גואל ורופא וסלחן (תענית צבור, סליח' לבה"ב). סלחן ורחמן פדה עם לא אלמן ככלכלתו במן בימי ציר נאמן החיש לו זמן אשר לא זומן (מלא רחמים, סליח' שבת שובה, סמא"צ תקמא:). רבה להיטיב רב חסד וסולחן (לצו"ג, מחז' איטל' ב' ס).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים