פ"י, סָפַקִתִּי, סָפְקוּ, סְפֹק, יִסְפֹּק, — סָפַק את כַּפָיו, הכה כף על כף יחד, לאות אבל וצער וכעס ותמהון וכדומ', schlagen, klatschen; frapper; to clap slap: ויחר אף בלק אל בלעם וַיּסְפֹּק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים (במדב' כד י). — וְסָפַק כפיו על פלוני לצער או לצחוק: סָפְקוּ עליך כפים כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל הארץ (איכ' ב יה). — וְסָפַק עַל יָרֵךְ, הכה בכפו על ירכוֹ, כמו"כ לצער ולחרטה: כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי סָפַקְתִּי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי (ירמ' לא יט). זעק והילל בן אדם וכו' מגורי אל חרב היו את עמי לכן סְְפֹק אל ירך (יחזק' כא יז). וְסָפַק סתם הִכָּה וְעָנַשׁ: תחת רשעים סְפָקָם במקום ראים (איוב לד כו). — וְסָפַק בקיאו, נפל והכה בגופו על הארץ: השכירהו כי על יי' הגדיל וְסָפַק1 מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא (ירמ' מח כו). — ובמדר': מנין שלא יעלה באילן ושלא ירכב ע"ג בהמה ושלא ישוט על המים ולא יספוק ולא יטפיח ולא ירקד ת"ל שבתון (ספרא אחרי פרק ז). — ובסהמ"א: כיון שידע (למך) שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם (רש"י, בראש' ד כג). ויחר למך מאוד בעשותו הדבר הזה ויכה כף אל כף ויספוק את בנו בכפיו וימיתהו (ספ' הישר ג.). כי חמה וגו' אין דין שיסיח אותך לדברים אלו שאתה סופק ביננו ונכונים דברי על פר"ח שפירש כי חמה תהיה ורעש גדולה אם יסירך מן העולם בקול לפרסם עונך מן ויספוק כפיו (ציונים מפירוש על איוב ממחבר קדמון לא נודע שמו, ליון תרב, 101). — ואמר המשורר: אתמוך באבלי עוד ואשתומם ימים וכף אל כף אהי סופק (ר"ש הנגיד, האחרי חדש). ספקו שוטני כף ואשתונן ואזעק חמס ואתאונן סכותה בענן (איכה אשפתו, קינ'). נדיבי עם עושו ואל נא תחרישו פנו פן תענשו ותהיו כף סופקים (ראב"ע, נדוד הסיר). לבך ירך עוד על ירך יספוק אם דר דרך בין דרדרך במלאת פסת ברך תשאי ברך אשלחך מבורך לכרות בורך (הוא, אחות נגע). חץ מרקו בי וגם זרקו כף ספקו שן חרקו וגם שרקו וישחקו (הוא, איפה בני). כל מי ישמח ביקר תבל על כפיו באחרית ספק (ר"י חריזי, הענק רי). — ובינ' פָעו': ויש אהב אשר כפו ספוקה בצרתך וצר שנו חרוקה (ר"ש הנגיד, ידידותך בתוך לבי).

— פִע', *סִפֵּק, בינ' מְסַפֵּק, מְסַפְּקִים, — כמו קל בנחץ הפעולה: ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה וכו' ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין (ביצ' ה ב). המספק והמטפח והמרקד לשלהבת הרי זה מדרכי האמרי (תוספת' שבת ז ב). — ובסהמ"א: ולא מספקין דהיינו להכות כף אל ירך ולא מטפחין להכות כף על כף לא בחמתו ולא דרך שמחה (הלבוש או"ח תקכד א).

— נִפע', °נִסְפַּק, — שספקו אותו: שהקב"ה בורא כמין שתי כפים ברקיע ונספקין זה בזה ויוצא מביניהון קול גוהא (תשוב' גאו' ליק לח). — ועי' שָׂפַק.