פ"ע, — כמו שָׂפַק, היה די, genügend sein; suffire; to suffice, be sufficient, ואמר בן סירא: לפני אדם חיים ומוות אשר יחפץ ינתן לו ספקה חכמת יי' אמיץ גבורות וחוזה כל (ב"ס גני' יה יז-יח). — ובתו"מ: אלו נפרט שמה של ע"ז לא ספקו להם כל עורות שבעולם (ר' יצחק, ספרי דבר' מג).אלא לא ספקו אע"פ שלא רצו מוסיפין עליהן (כתוב' קה.). ת"ר שמן המשחה שעשה משה במדבר היו שולקים בו את העקרים דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר והלא לסוך את העקרים אינו סופק1 אלא שורין את העקרים במים ומציף (הוריו' יא:). ובסהמ"א: אל תאמר לא יספק לי כי רע עין שנא יי' (ב"ז ב"ס לא יט).

— פִע', *סִפֵּק, פ"י, עשה שיהיה די, המציא את הַצֹּרֶךְ, verschaffen, besorgen; fournir, approvisionner; to provide, supply: כל המקבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש יספק מארבע (שקל' ד ט). המספק את הקינין מספק את הפסולות (שם ז ז). כל אלו שומעים דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים (סוט' ח ב). מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה (ב"מ ז א). אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות (רבי יהודה, מכות ב ו). בין כך ובין כך לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה ובימות הגשמים (ב"ב סז:). לא יצא בצבא יכול בצבא הוא בלא יצא אבל יתקן כלי זיין ויספק מים ומזון ת"ל ולא יעבור עליו לכל דבר (מדר' תנאים כד ה, הוצ' הופמן). שירושלים ושמרון מספקות טפסים לכל באי העולם (שם לב יז). כל שנברא אחר חבירו שליט בחבירו שמים בראשון ורקיע בשני אינו סובלן אתמהא רקיע בשני ודשאים בשלישי אינן מספקין את מימיו (ר' יהודה בר' סימון, מד"ר בראש' יט). לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו בא אחד וסיפק לו מזונות אמר המלך אין לי עסק אלא עם זה שסיפק לו מזונות (ר' אבהו, שם פג). ד"א מי אנכי ר' נהוראי אומר אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי לך והוצא את ישראל היכן אני משכים בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה מנין לי לספק במאכל ובמשתה כמה חיות יש בהן כמה מעוברות יש בהן (שם, שמות ג). והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת הוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון (שם רות, ויהי בימי). — ובסהמ"א: הצאן והבקר ישחט להם כדי שיהרגו ותהי אכילה זו מספקתן עד עולם וכי שבחך הוא זה אומרים לחמור טול כור שעורים ונחתוך ראשך (רש"י, במד' יא כב). שקבלו מעות הקדש לספק סלתות כל ימות השנה (הוא, כתוב' קו:). חמש גנות המספקות מים ממעיין אחד ונתקלקל המעיין כולן מתקנות עם העליונה (רמב"ם, שכנים ג ט). בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים (הוא, מכירה כה ט). — ואמר הפיטן: חבוש שברי ומחץ מכתי וסוככני בשלומך הגדול וספק על ידי לשמור מצותיך ולהקים ללמוד וללמד לשמור ולעשות (רסע"ג, תפל', סדר ר"ע השלם ב, קס.). הנצנים נראו בארץ ספק עתיק מפיגיה הפק ממתיק פגיה סלת סלת ספוגיה (אור, יוצ' א פסח). קרובך עם דבקני וסת שבחך ספקני (שחורה ונאוה, שם). חושב מאויו לספק קול דודי דופק זממו אל תפק (אפרים בר יצחק, אלהים יי' חילי, סליח' יום ד, עי"ת). שתוק אסוף הפרץ ומה ספק ארץ (אין צור, יוצ' שבת א חנוכ'). בטל דשן ציה ספק דלי ומרודו בעשר ספק (סדר טל, הגד' מצוירה ומנוקדה, ר"י בריט' מוז').

— פֻע',*סֻפַּק, *מְסֻפָּק, מסופק, — שספקו אותו: ד"א ימצאהו בארץ מדבר הכל מצוי ומסופק להם במדבר (ספרי, דבר' שיג). — ובסהמ"א: מותר לכהן להדליק בשמן שריפה וכו' ואין חוששין שמא יסופקו ממנה בבית המשתה (רמב"ם, תרומ' יא יט).

— הפע', הִסְפִּיק — א) כמו פִע', ואמר בן סירא: מעשי אל כלם טובים לכל צורך בעתו יספיק2 (ב"ס גני', לט יו). — ובתו"מ: ואלו שאין זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו וכו' אינן מספיקין3 מים ומזון ואינן מתקנין את הדרכים (סוט' ח ד). שם היה בור הגולה קבוע והגלגל נתון עליו ומשם מספיקין מים לכל העזרה (מדות ה ד). תני תמן ראה זול בא לעולם ושובע בא לעולם נהר מספיק למדינה אומר ברוך הטוב והמטיב (ר' זעירא, ירוש' ברכ' ט ג). מעשה נסים נעש' וכו' שמתחילה לא היה בו אלא שני' עשר לוג שנאמ' ושמן זית הין אם לסוך בו את העצים לא היה מספיק וכו' (ר' יהודה, שם סוט' ח ג). הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה (ר' יהודה בשם רב, שבת קכט.). אותה שעה אני מספיק לכם מעדני גן עדן (מד"ר שמות כה). אמר להם אחר שבחו למעין שמספיק לזה כך היו משבחים ליהושע שהי' משקה כל ישראל מחכמתו (שם לא). וכן בשעה שאמר לו הקב"ה צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי א' משה מה יוכל להספיק לו קרבנות אם אנו מקריבין לפניו כל חיתו שדי ועורכין כל עצי לבנון אינו מספיק לו שנאמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (שם, במד' יב). מבלי לא היה יכול להספיק להם מזונות לפיכך שחטן מבלתי יכולת יי' (גנזי שכט' א, גינצבורג 98). — ובסהמ"א: עד שיהיה ספרנו מספיק בכל ותמעט יגיעת המבקש (ר"י א"ת, הרקמ' הקד' XII). והשמיני שיספיק לו מסבות המזון מה שיזדמן ומה שימצא מאשר תהיה נפשו נמבזה ונקלה בעיניו (הוא, חו"ה, הכניעה ו). ולא הספיק לי זה אלא הבנות הוסיפו יגון על יגוני (רמב"ם, אגר' לבנו). שטר הקנאה העשוי בגופן של כנעניי' אם כתוב בו לשונות המספיקים לנתינת גוף הנייר והשעבוד הרי הם כשטרות שלנו (שו"ע, חו"מ, הלוואות סו ז). ורבים מבני עמנו חכמי פולין המספיקים עצמם מחיבורים אלו כגון הגאון הגדול החכם השלם מורי ורבי מהר"ר שמואל זלה"ה וכו' כמעט מסר נפשו על החיבורים האלו להעתיקם (ר"נ בר"י אלחנן, עמק המלך, הקד'). — ב) ובמשמ' פ"ע, היה לו די כח, די זמן, יכלת, עם מלת השלילה לא, אין ועם מקור, — ואמר בן סירא: לא הספיקו קדושי אל לספר נפלאות גבורותיו (ב"ס גני' מב יז). — ובתו"מ: מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחבירו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון נגנז (שקל' ו ב). ראוהו בין דין וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר (ר"ה ג א). נערה שנתפתתה בשתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה (כתוב' ד א). המפריש מעות לחטאתו ונאבדו והפריש מעות אחרים תחתיהן לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו המעות הראשונות (תמור' ד ג). מטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארכה ותקנה טמאה מדרס נשברה שנייה ותקנה טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה שנייה טהורה (כלים יח ו). פדה הימנו מעשר בסלע לא הספיק למושכו עד שיעמוד בשתים מה שפדה פדה מדת הדין ביניהם (תוספת' מעש' שני ד יד). הפריש מעות לפסחו ואבדו והפריש אחרים תחתיהם לא הספיק ליקח בהם פסח עד שנמצאו המעות הראשונות וכו'(שם פסח' ט יב). שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שנטמא הדם או ששחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שנטמא הדם הדם יזרק ועור ובשר אסורין (תוספת' זבח' יא ט). לא הספיק (ר"ע) לומר עד שפרחה נשמתו (ירוש' ברכ' ט ז). בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות אמרו יבא רבי הושיעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה (ר' אחא, שם דמאי ה ט). זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה לא הספיקה לירד למטה מאוי' עשרה עד שליקט את השנייה נטבלו שתיהן (ר' ירמיה, שם מעשר' ג ח). כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים (ספרי במדב' קו). ויי' נתן [את חן העם] כמשמעו דברי (ר' ישמעאל) לא הספיקו לומר השאילני עד שהוא נותן לו (מכילת' בא יג). המתן עד שאפרק מן החמור לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו (נחום איש גם זו, תענ' כא.). בואו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות לא הספיקו לגמור הדבר עד שנטרפה השעה (ר' יוחנן בן נורי, יבמ' טו.). בת ישראל פקחית שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת (בתרומה) (שם נו.). לא הספיקה אשתו (של ר' חנינא) לראותו עד שיצאתה נשמתה (מד"ר ויקר' כא). וירד יצחק אחריו ולא הספיקו לרדת עד חצי הנהר עד שגבהו המים והגביהו עד צואריהם (מדר' ויושע, ד"ח ב). — וכן בינ' עם אין: אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות (סוט' ג ד). אף אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין (רשב"ג, שבת יג:). היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם (ר' יונתן, מד"ר בראש' לב). כאישות זו שאינה מספקת לראות שמש עד שחוזרת לעפרה (שם נא, הוצ' תיהוד'). מתחלה לא היה אלא שנים עשר לוג שנאמר שמן משחת קדש יהיה ז"ה לי אם לשרות בו את העצים לא היה מספיק כמה האור שורף כמה העצים בולעים וכמה יורה בולעת (ר' יהודה בר' אלעי, שם ויקר' י). — ובסהמ"א: אין אנו מספיקים להודות לך (נשמת, שחר' שבת). אינו מספיק לפסקו בשניו עד שנשמתו יוצאה (רש"י, במד' יא לג). — ג) ובמשמ' פ"י, נתן יכֹלת: לא הספיק הקב"ה לרשע לעסוק עם הצדקת (תנחו' לך לך ח, בובר). — ואמר המשורר: בבית לוי תושב וכערל נחשב ומי ידע אם שב ואם אין מספיקים (ראב"ע, נדוד הסיר). — ובפרט הִסְפִּיק ביד פלוני באותה המשמ': הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד וכו' (ר' ישמעאל, אבו' ד ה). וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה (שם ה יח). כל המזכה את הרבים אין מספיקין בידו לעבור עבירה כדי שלא יהיו תלמידו נוחלין העולם והוא יורד לשאול (תוספת' יוה"כ ה י). אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנים לו שכר אמירה (ספרי דבר' קיז). אמר אקרב אבלו של אבא קודם ואח"כ ואהרגה את יעקב אחי ולא הספיק הקב"ה בידו (מד"ר בראש' עה).

— הִתפע', *הִסְתַּפֵּק, נסתפק, סִפֵּק לעצמו, השתמש בדבר די צרכו, בפרט באוכלין ומשקין וכדומ' nützen, verwenden; s'approvisionner; to use, supply one's self: עביט של ענבים ומעוטן של זתים שמשכו אין מסתפקין מהן ביום טוב ואין צריך לומר בשבת (תוספת' שבת ג (ד) ט). סואר של קולר שנשבר אין מסתפקין מהן ביום טוב (שם יו"ט ג יא). מקום שמסתפקין בשמן שומשומין אסור אף בשמן שומשמין (שם נדר' ג ג). ודם ענב תשתה חמר שלא תהיו יגעים לא לדרוך ולא לבצור אלא אתה מביאה בעגלה וזוקפה בזוית ומסתפק והולך כשותה מן הפיטום (ספרי דבר' שיז). מפני מה כתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל לומר אין מסתפק מן הראשונה קודם לשנייה ולא משנייה קודם לשלישית (ירוש' שקל' ג ב). רבי לעזר חש למעוט כהדא (כורכיא) [סירקי] שהיא מסתפקת יום אחד מן האסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים (שם דמאי ב א). כותייא דקיסרי בעו מר' אבהו אבותיכ' היו מסתפקין בשלנו אתם מפני מה אינכם מסתפקין ממנו (שם ע"ז ה ד). בעו מיניה מר' יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה (שבת כב.). מסתפק מן הנר הכבה ומן השמן המטפטף (ר' אליעזר בר' שמעון, שם מד.). תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מע"ש מותר להסתפק ממנה בשבת (שם קכז.). סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין וכו' ותלה בה אגוזים שקדים וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג (סוכ' י.). ה' גנות המסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעין כולם מתקנות עם העליונה (ב"מ קח.). אמרו דור המבול וכו' יש לנו מעיין ונחלים שאנו מסתפקין מהם מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים שנא' ואד יעלה מן הארץ (מד"ר במד' ט). ומעשה בר"ע שעשה סעודה לתלמידיו וכו' בתחילה הביאו לפניהם נא וכו' ואחר כן הביא לפניהם מבושל אכלו ונסתפקו אחר כך אמר להם וכו' (ד"א ז). — ובסהמ"א: ואסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 25). — °ובמשמ' היה די לו, מצא ספוקו בדבר, zufrieden sein, genug haben; se contenter, être satisfait; to be satisfied, contented: הסתפק במה שחלק לך הבורא (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג 19). העבד הוא חפשי כשיסתפק בחלקו (ר"י חריזי, תחכמו' מד). — ובינ': אמר לו מפני שאני מסתפק במעט שבידי יותר ממה שאתה מסתפק ברוב שלך (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג 19). והאוחז ממנו (מהעולם) די ספקו נקרא עצל והמתאחר מהרבות בו מקצר והמסתפק במספיק ממנו חלש (הוא, חו"ה, הפרישות ב). התובע שאינו מסתפק בעניות זה אלא רוצה לצערו בשבועה וכו' יראה לי שאסור (רמב"ם, מלוה ולוה ב ד). וראה גם ראה כי במזון הזכיר הלחם והיין בלבד שהם המספיקים למסתפק והם צריך לכל (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד' קנב:). אמרו כי נמר אחד ישב שאנן ושלו במקומו הוא ובניו ואשתו עמו והיה ברצונו מסתפק וכל יום על טרפו מתאפק (ר"י בן זבארה, שעשוע' ב, דודסון 20). ויהי היום ויאמר אלי השר השמת לבך הדוד הנאמן על מעלת האל הרחמן אשר הגביר חסדו על ברואיו והכין זבח הקדיש קרואיו וחלק ברכות על כל נמצאיו עד אשר כל אחד עם חסרונו מתאפק ובמה שגזר עליו מסתפק (עמנ' מחבר' טו). ויש לו לאדם היודע דעת ללמוד ממה שהיו נוהגים חסידים הראשונים שהיו מסתפקים בלחם צר ומים לחץ (ר' יצחק אבוהב, מנורת המאור, הקדמ' לנר א).

— נִפע', °נִסְפַּק, — כמו הִתפע': ענה מעטריה בסדינים ומגדים ומיניהם נספקים מהם אם התנו עליהם במקור נוסף כאן 'עוע' (ענה אומני, הושענ' יום א, סמא"צ, תרל"ג.).