— קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— נִפע', נִסְרְחָה, — נִסְרַח הדבר, הבאיש, נתקלקל טעמו וריחו, ובהשאלה, נִסְרְחָה דַעְתּוֹ,ָ חָכְמָתוֹ, נתקלקלה: האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נִסְרְחָה חכמתם (ירמ' מט ז). — ובתלמ': כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם (ריב"ח, חגי' ה:). — ובמשמ' העקרית, הבאיש, נתקלקל: הקילור והאיספלנית והרטייה שנתן לתוכן קמח אינו צריך לבער במקור נדפס 'לבאר' מלוגמא שניסרחה אין צריך לבער וכו' (תוספת' פסח' ב ג).  בלע כזית מן המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובהמה ובחיה ובעוף טהורין נסרח או שיצא מלמטה טהור (שם מקווא' ז ח).  נבילה שנסרחה צריך להרחיק ממנה ארבע אמות (ירוש' ברכ' ג ה).  ר' יודי בעי שמן של מעשר שני שנסרח א"ר מנא מכיון שנסר' פקעה ממנו קדושתו מה צריכה ליה שביעית אע"פ שנסרח בקדושתו הוא (שם מעשר שני ב א).  מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב נשמעינ' מן הדא נסרח' מאוכל אדם מטמא טומ' אוכלין ושורפין אותה בטומאה (שם חלה ד ו).  וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלת' א"ר יוחנן זו דברי רבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל ורבי עקיבה אבל דברי חכמים עד ג' ימים מיכן והילך היא ניסרחת (שם שבת ט א).  מן דמר זקוק לבער בשניחמצה ואחר כך ניסרחה (שם פסח' ב, גני' 105).  משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה (רב הונה, שם תעני' ד ח).  עד שלא נסרח הזרע האשה מעוברת משני בני אדם כאחת משנסרח הזרע אין האשה מעוברת משני בני אדם כאחת (ר' מתנייה, שם יבמ' ד א).  אי מה הנבילה אם נסרחה טהורה אף המת אם נסרח יהא טהור (שם נזיר ז ב).  מה בינו (בין שפיר שנתקלקלה צורתו) לבין המת שנסרח  ואין שלדו קיימת (ר"ש בן לקיש, שם נדה ג ג).  והלא המים יפים שתתן בהם מלח מיד הם נסרחין הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר שמתחבל כדי לעשות בו נס (מכי' ויסע משה). — ובסהמ"א ואמר המשורר: כי הוא חננך הדעת ויתנך עין רואה ואזן שומעת והטוב והרע יודעת ומה לך אחרי בגוף הנבאש והנסרח בתולעת (רמב"ע, אברך את יי', הוצ' דוקעס).  שר המלכים בו יקרם יעלון לרוב ומלכותם מאד שמחה כי מחלצותם בעזו העטיר ויעדם נזרו ובו נסרחה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 267).

— קל, *סָרַח, א) הבאיש, נתקלקל: חלת דמאי עד שתסרח שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף (חלה ד ו).  אין מלקטים עשבים מגבי הזבל אבל מלקטין הימנו קישושות נותנין עליו קשרי תבן כדי שירבה נותן עליו מים כדי שיסרח1 ועודרין אותו כדי שיתפח (תוספת' שביע' ב יד).  היתה מלובנת עושין אןתה שחורה מאדמת עושין אותה ירוקה וסרח פיה ותפח צוארה (מד"ר במד' ט)  אין משקה סורח יותר ממשקה זה שתחת הלשון (רבי ברכיה, שם שה"ש, נפת תטופנה). —  ובהשאלה, סָרְחָה הַחָכְמָה: ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו (סוט' מט:). — ב) בהשאלה,  הבאיש ונתקלקל במובן המוסרי, חטא: לאחר שסרח מן העיר וכו' (תוספת' שם טו ז).  משרבו מקבלני טובתיך ומחזיקני טובתך רבו איש הישר בעיניו יעשה וסרחה כל המלכות כולה ואזלה ונולה (שם יד ז).  אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל (ספרי דבר' כז).  אף דברים שתגרי עכו"ם מוכרין להן מן מפיגן אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך לאחר שסרחו (רבי אלעזר בן פרטא, יומ' עה:).  באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו הכבד ושב בביתך (רב הונא, מו"ק יז.).  אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו (ר' אלעזר, חגי' יב.).  מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה (ר"ע, שם טו.).  סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק (כתוב' מה.).  תשיעית נצטוה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון (ר' יוחנן בר חנינא, סנה' לח:).  לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי (שם).  לא אמר (אהרן) לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת לכך נאמר ויבכו אותו כל בית ישראל (אדר"נ יב).  לבן מלכים שהיה לו פדגוג כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה ולבן מלכים שהיה לו מניקה כל זמן שהוא סורח היתה מניקתו נרדת (בשם רב כהנא, מד"ר בראש' לא).  בא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים (ר' לוי בר חייא, שם שמות כג).  כך אמר להם הקב"ה הלא היה לכם לסרוח לא בשני ולא בשלישי אלא מן הראשון (ר"ש בן חלפתא, שם מב).  מה דרכו של אב שמרחם על בניו אע"פ שסרחו כך אתה צריך לרחם עליהם הוי ואתה ה' אבינו אתה (שם מו).  שאלולי לא סרח ראובן במעשה בלהה היה ראוי ליטול כהונה ומלכות (שם במד' ו).  לעבד רע שהיה נמכר והלך אחד לקנותו ידע בו שהוא רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם יסרח יהא רודה אותו בהן כשסרח הביאו כבלים וכבלו וכו' לפי שהייתי יודע שאתה רע מעללים לכך התקנתי כ"כ לאסריך ולהלקותך שאם תסרח תלקה בהם (שם יג).  לתינוק שסרח ולקה ברצועה וכשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה (שם טז).  וכל אותן מ' שנה לא סרחו במדבר עד שבאו לשטים (שם כ).  ןמה אם צפור שאין לה לא זכות אבות ולא בריתות ולא שבועות בניה מכפרים עליה בני אברהם יצחק ויעקב שיש להם זכות אבות עאכו"כ שאם סרח א' מהם שהוא מכפר עליה לעתיד לבא (ר' חייא, שם דבר' ו).  ויהי בעת שסרחה הצאן ולא שמעה לדברי אדוניה (פסיק' רבת' כו).  עמלק יושב מה ראו לפתוח בעמלק משל למה הדבר דומה לתינוק שסרח ולקה ברצועה כשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה כך היה עמלק רצועה רעה לישראל (תנחו' שלח יח, בובר). — סָרַח לפלוני, סָרַח נגדו: אדם שסרח לחבירו וביקש ממנו ולא קיבלו יעשה שורת בני אדם ויפייסנו (רב, ירוש' ב"ק ח י).  ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואמר לו חטאתי שנקרא חוטא אם אינו מוחל לו שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם (מד"ר במד' יט). — וכן סָרַח על פלוני: וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין זה אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי א"ל משה לבקר משפט אם נמצא עומרה בבית בעלה ידוע שהיא סרחה עליו נמצא עומרה בבית אביה ביוע שהוא סרח עליה (ר' יוסי, יומ' עה.).  למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת אם רוב סרחה אין פמליא שלו מתקיימת (תנא דבי רבי ישמעאל, זבח, מא:).  וכן איש שהיה צהוב עם אשתו ומשלחה מביתו והיה אהרן הולך אצלו ואומר לו בני למה צהבת עם אשתך אומר לו על שסרחה עלי א"ל הרי אני עורבה שאינה סורחת עוד עליך מעתה (אדר"נ ב כד).  לבת מלכים שסרחה על אביה והיו לה בנים וטרפה אותם עליו והלכה לה (מד"ר שמות ל).  אדם רוכב על החמור פעמים שסורח עליו ומכהו פעמים ששיחק עליו ומכהו (שם ויקר' טו).  לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם שתים ושלשה כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך אמר כמה פעמים אטריח על המלך (שם במד' יח).  למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונה סרחה עליו מטרונה ביקש להוציאה וכו' (שם דבר' ג).  למטרוניתא שסרחה על המלך וגרשה מביתו והיו בני אדם קוראין לה זאת גרושת המלך (מדר' שה"ש, הוצ' גרינהוט, מב:).  והוא אומר לו פלוני חברך שגרני אצלך לפייסך מפני שאמר אני סרחתי על חברי (כלה רבת' ג). — ובסהמ"א: לרוח היום לאותו רוח שהשמש באה משם (לשם) וזה היא מערבית שלפנות ערב חמה במערב והם סרחו בעשירית (רש"י, בראש' ג ח).  האלהים מצא יודעים אנו שלא סרחנו אבל מאת הקב"ה נהיתה להביא לנו זאת (שם מד יו).  ואמר הפיטן: כי תסרח בטומאותיה לא תסלף היא טענותיה (מחז' יניי, הוצ' דודסון 22).  מצוה בבין העינים משום לסרחה על כל ראש קרחה (ר' אליהו הזקן, אזהר' קובץ מעש' ידי גאונ' קדמונ' ב, 70). — ואמר המשורר: קצרו מדי ששוניהם ולא סרחו (רמב"ע, דיואן סז).  ונאצתי ונאפתי וסררתי וסרחתי (ראב"ע, לך אלי תשוקתי).  יען סרחנו נדחנו ומשמן רזה כי רב הטומאה ואין מזה (אב לרחם, סליח' יוה"כ).  טעינו מדרך חיים טפשנו וסרחנו לכן אבדנו וכמת מלב נשכחנו (אנא זכור, סליח' שם).  סרח גור אריה בקדשה היא בעינים עונו הודה והכרעתו לצדק במאזנים (בקר אערוך לך, מחז' איטל' ב, קא:).  החשתי מעולם לראשון אשר סרח עת בא אתוי נהרים אשר זרח ממזרח (אימתי, יוצ' שבת ב אחה"פ).  האל שלחך ציר לחליי נאמן לחבוש מזור מכה אשר סרחה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 266).  ואחריו יצא אחיו יפיו רב עד יסף ויסרח  אז פי עת ראהו זרחו רחב ויקרא שמו זרח (דרעי, לקו"ק עג).  כי נודע הדבר גם בתרח כי יצחק הוא תלמיד חכם שסרח (יל"ג, נהרא, ספ' ו, 72). — *וְסָרַח סִרְחוֹן: אמר לי' אדונו סרחת כל הסרחון הזה ואתה צווח בייא (בשם רבי לוי בן פרטא, מ"ר שמות מג). — ובסהמ"א: כמו שמצינו במשה ואהרן כי כאשר סרחו סרחון אחד קל נטלו העונש בעולם הזה (ר"מ אלדבי, ש"א ט, קיד). — ושני השרשים יחד: אמת עשיר אשר ישמח בחלקו ויגעל הון אשר יעדף ויסרח ולא יקנה עלי תבל לבד  תם אשר לא יהיה חובל ויסרח (רמב"ע, התרשיש ט סד). — ג) פ"י, השחית וקלקל: לא היה ארדבלי' בירושלם מפני שהוא סורח2 את הנעימה (רשב"ג, ירוש' סוכ' ה ו).  

— הִפע', *הִסְרִיחַ, — א) פ"ע, כמו קל א), הבאיש, נתקלקל: עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש ולא הסריח בשר הקדש מעולם וכו' (אבות ה ה).  היה עובר בין הגוים ובין הכותים והיו בידו דברים שאין יכולין לגיע לעיר מניחן על גב הסלע ר' יוסי אומר נותן בפונדתו עד שיסריחו (תוספת' תרומ' א יד).  אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד אמר רבי שמואל בר סיסרטאי מפני שהן מסריחות בינתים (ירוש' מעשר' א ז).  אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה (רב מתנה, ברכ' מח:).  שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח (הזרע שממנו נוצר הולד) משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר (שם ס.).  שלשה דברים עלו במחשבה לבראות ואם לא עלו דין הוא שיעלו על המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב וכו' (פסח' נד:).  כי אתא רב דימי אמר ירך מתוכה מסרחת (סנה' לט:).  אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח (אנטונינוס, מד"ר בראש' לד).  אמר (ר' יהושע) להם אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם אבל חוה נבראת מעצם (שם יז, הוצ' תיאוד').  קודם ימות המשיח עניות ירבה ויוקר הווה והגפן תתן פריה והיין יסריח והמלכות כלה תהפך למינות (רבי נחמיה, שם שה"ש, התאנה חנטה). — ובסהמ"א: ברית מלח כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם (רש"י, במד' יח יט).  אבל אם נפל (עכבר) ליין או לשמן או לדבש מותר ואפילו נתן טעם מפני שטעמו פוגם שכל אלו צריכין להיותן מבושמים וזה מסריחן ומפסיד טעמן (רמב"ם, מאכל' אסור' טו לא).  וכשחטאו ישראל בעגל הסריחו גופם וטנפו שכלם (ר"י אבוהב, מנוה"מ ג ד ה א).  ואמר הפיטן: הוא סיגים לכן יסריח הוא עפר לכן יעפוש (מחז' יניי, הוצ' דודסון 17). — ב) פ"י, עשה שיבאיש, שיעלה סרחון: אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות למי נצרכה לרבי מאיר שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן (ר' יצחק עטושיא, ירוש' פאה ז ה).  כופה לעשות בצמר אבל לא בפשתן מפני שהיא מסרחת את הפה וכו' (שם כתוב' ה ו).  אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ומדביקין מטותיהם זו בזו ומחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינה שלהם (קידוש' עא:).  וסרוחין על ערסותם שהן מסריחין מטותיהם בעבירות (מד"ר ויקר' ה).

— הָפע', הָסְרָח, בינ' מָסְרָח, מוסרח, — שנתקלקל ומסריח, נמאס: ויקח העבד קערה אחת שחורה כעורב מכל צד ופנה ואומר אנא ה' הושיעה נא ויבא אותה על השולחן והיא מלאה חזרת אשר בזכרה שמחת לבי מתפשרת ובכנף המעיל נקתה וחומץ בקערה שנית מוסרח ונתעב מאד (ר"י זבארה, שעשועים. חוברת יין לבנון, הוצ' בריל ).  מה תועלת עולה לך באשפתו של גיהנם אשר אתה מושלך בו ככלב מוסרח (ר' אליהו, שב' מוסר א, ד:).  שם (בגהינם) יחולו כל אותם הדינים והעונשים ומתהוה מהם מדרגות צואה רותחת כי הם טמאים ומוסרחים יותר מהאחרים (מעבר יבק, שפתי רעננות מא). 

— פִע', °סרח, סורח. — נמאס דבר המסריח ואמר הפיטן:  גזו וגם גנזו מבשלי הסמנים מבשרי הסימנים סרו אף הוסרו סורחו האמנים (רשב"י הבבלי, אחשבה לדעת, יוצ' שבת בראש").